הגהות יעב"ץ על כריתות כג.

גמ' ר' יוסי אומר אין "שנים" מביאין כצ"ל:

שם א"ל רבא לרב נחמן וליתי נמי אשם ודאי . נ"ב אמציעתא קאי אבל השניה דקתני מביא ג' חטאות ליתני נמי אשם ודאי. וה"ה דארישא ואסיפא קשיא נמי אמאי לא פליג ר"ע ולימא שני אשמות תלוין. דכל שחלוקין בודאי חלוקין באשמות. והאיכא נמי ספק קודש. אמנם מה שפרש"י. וניתי אשם ודאי בהדי אשם וחטאת. לשונו זה קשה להולמו דאי ארישא ואסיפא קאי לא שייך אשם ודאי. ואי אמציעתא ליכא אשם תלוי כלל. וי"ל בדוחק דאסיפא אליבא דר"ש קאמר. דקאמר זה חטאת ואשם תלוי וכו' ושניהן מביאין חטאת אחת. אמאי לא אמר דשניהן מביאין חטאת ואשם ודאי בהדי אשם. דהא שמעינן ליה לר"ש במתני' לעיל. דשנים מביאין אשם אחד:

שם אמר ליה ההיא בגסה "והכא" בדקה אי נמי ההיא בימות כצ"ל ותיבת ולא קשיא מוקף:

רש"י ד"ה בגסה . אכילה גסה שאכל. נ"ב י"ל אליבא דר"ז לעיל (דף יד ע"א) דאוקמה שאכל כוליא בחלבה וקרי לה גסה. משום דהויא לפחות ככותבת. דאיירי התם לענין יוה"כ. לאפוקי הכא דאיירי בכזית. שהוא הפחות שבשיעורים וסגי ליה הכא לענינא דמתני'. ואע"ג דלקמן בעי לאוקמי מתני' דהכי נמי באכל כוליא בחלבה לר"ש. הא לא קיימא במסקנא. ולכאורה איכא לפרושי בגסה בבשר בהמה גסה. וכן בדקה בשר דקה. שזה מתקיים וזה אינו מתקיים. וכך שמעתי מי שרצה לפרש כך. אבל הוא טעות. שאין בחטאות הנאכלות גסה. אלא כולן ממיני הדקה באות. וכן אשמות. ואע"ג דאיכא נמי נותר דשלמים. מיהו מסתברא דמלתא פסיקתא נקט. ר"ל נותר אחד לכל הקרבנות:

בא"ד ואע"ג דאיסור הנאה היא . נ"ב אף לכהנים:

ד"ה בימות החמה "מסריח" הבשר כצ"ל:

תד"ה ומי כו' (בסה"ד) על איסור חלב (רק). צ"ל דקיל: