הגהות יעב"ץ על עירובין עה.

גמרא הא לא שכח שתיהן מותרות . נ"ב וליכא למידק הא לא שכח פנימית מותרת וחיצונה אסורה. דקשיא נמי לישמעינן רבותא ברגל מותרת דאוסרת ותיתי אידך בכ"ש. אבל א״ל דע"כ ליכא למידק הכי דא"כ הו"ל משנה יתרה בדר"ע דתרוייהו תנינהי בבבא קמייתא. דהא בלא"ה שכח אצטריך לי' דוק:

רש"י ד״ה הא לא עירבה שתיהן אסורות. ואי משום כו'. נ"ב ר"ל דלא תידוק מידי הא לא עירבה א' דלאו אדיוקא מהדר דבבא גופה דערבה זו בפ״ע אצטריכא לאשמעינן דרגל מותרת אינה אוסרת לאפוקי מדר"ע ולעולם רבנן רגל אסורה נמי אינה אוסרת ס"ל. דא"ה "לישמעינן" כצ"ל רגל אסורה דהוי רבותא טפי. ואין לדקדק דאימא לעולם לדיוקא אצטריך ותידוק מיניה הכי הא לא עירבה אחת איזו שתהא ואפי׳ הפנימית. המעורבת מותרת ואין אסור אלא אותה שלא עירבה וקמ״ל רבותא טפי דפנימית לא אסרת אע״ג דהויא רגל האסורה והיינו דרב דימי. שלזה כוון רש"י דיותר היה לו לתנא להשמיענו הרבותא באופן שנלמוד הקל במכ״ש. משא"כ עכשיו יש לטעות ולמידק איפכא ודוק: