הגהות יעב"ץ על עירובין כא:

גמ' חדשים גם ישנים מהו א"ל אלו מצות קלות כו'. נ"ב נראה טעמיה משום דקלות נוח לאדם לקבלם ולעשותם קרי להו חדשים כי כן דבר חדש חביב על האדם וחמורות דומות למשא כישנים דברים שהרגיל בהם אינן חביבין לו ככתוב אל תבוז כי זקנה אמך. ואחז״ל עה״פ מצוך היום לעולם יהיו ד"ת בעיניך כאילו היום נתנו כפרוטגמא חדשה שכל אדם סופנה לא כישנה שאין אדם סופנה:

שם היום מימיך מרובין שמא לחתור כו'. נ״ב עם המים לרכך הטיט ולבני הקיר. וכ״כ אבנים שחקו מים:

שם שאמר שלמה ע״כ דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל כו'. נ״ב התורה נקראת. כתיב כאשר יאמר משל הקדמוני. לפי שתחת המשל נסתר ונצפן הנמשל המכוון. כן ד״ת משלים ותחתיה גנוזים סתריה הנדרשים. ודברי סופרים מגלים עמוקותיה של תורה והדברים שמחים דמעוררים שירה וזמרה. לכ״א [בסוף מגילה ע"ש] כל השונה בלי זמרה כו'. גם ר״ל שירו מלשון שירים ונזמים [שבת מו: וש"מ] יוצאין בשיר [שם נא:] ור"ל שירו של משל. שד"ס הן הן קשוטיה של תורה:

תוס' ד"ה מפני. כדי שלא ישתכחו . נ״ב שאם נתנו בבת אחת מסיני היו משתכחין בימי אבלו של משה כדאיתא בתמורה [טז. ע"ש] שנשתכחו הרבה מהן ולא חזרו להן. ומגמר בעתיקתא קשי מדחדתא [יומא כ״ט א']:

סד"ה מוטב . מחמיר ע״ע היה. נ"ב ואם רשאי אדם להחמיר על עצמו בכיוצא בו עלח"ש פ"ק דברכות ובפנת אבן בוחן: