הגהות יעב"ץ על חולין סט.

גמ׳ לא יועיל לו לטהרו כצ"ל:

שם כל מכח לא אמרי׳ דשרי נ"ב ושרי כצ"ל בוי"י:

רש״י ד"ה הוציא עובר של שלמים. נ"ב הכי נמי בחטאת יחיד משכחת לה וכן משמעות לשון דאביי דהאי בעי הוא בקק"ל:

ד"ה מבלבל זרעי׳ וכו׳ ואליבא דחנניא. נ"ב דאי למ"ד אין חוששין הו"ל זוז"ג ושרי ודאי ורש"י נמי כפי' התוס׳ משמע לי׳ ודו"ק:

ד"ה לאו וכו׳ של אבוהי כצ"ל:

תוס׳ ד"ה דאתא וכו' שיש בו איסור יוצא. נ"ב דאל"ה אלא דכוותי' אבן פקועה בלחוד קאי. א'׳כ לא אתי עלה למבעי. אלא אליבא דמ"ד חוששין לזרע האב. א׳׳ה קשיא מאי אריא דמבעיא לי׳ באב. כה"ג תבעי לי׳ באם ב"פ שיש אבר אסור שבא עליה בן פקועה גרידא א״נ אפי׳ בהמה מעלייתא ותבעי לי׳ אליבא דמ"ד אין הוששין מאי אי נימא מבלבל זרעי׳ ואסור. א״ד וכו' אלא מ"ט לא קמבעי' לי׳ משום דעל כרחך מ"ע נשרי דאפי׳ אי"נ אין חוששין לזרע האב. מ"מ מותר דהא הו"ל זוז"ג עכ"פ שא"א לנקבה להוליד בלי זכר. משו"ה שרי אליבא דכו"ע. כ"ש למ"ד חוששין. א"כ הוא הדין נמי בזכר ב"פ שיש בו אבר שיצא ובא על ב"פ דלית בי׳ אבר אסור וילדה. שהולד מותר מכל מקום משום דהו"ל זוז"ג:

ד"ה אלמא וכו׳ שראוי להיות מותר. נ"ב נ"ל מתקיים צ"ל: