הגהות יעב"ץ על חולין קיא:

גמ׳ יהיבי לי׳ ואכל נ"ב שמא חשש מאותה שאמרו פאע"פ (ס׳׳א א׳) דכל מידי דאית בי׳ ריחא ואית בי' קיוהא אי לא יהבי מניה למטעמי׳ למאן דקאי באפי׳ ומורח ביה איכא סכנתא וכדאיתא נמי התם עובדא ברעב"ת קמי׳ דמר שמואל דאייתו ליה תבשילא דארדו ואי לא הוה יהיב ליה מיני׳ הוה מסתכן. ולכן חשב שמואל הכא נמי דאית ביה סכנתא אי לא טעם מנייהו. הלכך ש"ד לשקורי כה"נ. ועדיף מטעמא דמדרכי שלום:

ד"ה אבא בר אבא אבוהי דשמואל כצ"ל:

תד"ה הלכתא וכו׳ גבר קליפה. נ"ב והיינו באיסור לתוך היתר או אפכא אבל הכא דהיתרא הוי: