הגהות יעב"ץ על ברכות ה:

גמ' ונגעים לא והתניא כו'. נ״ב תמיהא לי מאי קושיא. ר״י כי קאמר נגעים דהיינו נגעים ודאים מוחלטים. וברייתא לא אמרה אלא מארבע מראות גרידא דלית בהו עדיין סימן טומאה משלשה סימנים. אפ"ה מזבח כפרה מיהא הוי משום דבע' הסגר. ושמא משום דשוין הן מוסגר ומוחלט לענין שילוח וטומאה:

אחד מארנעה מראות נגעים נ״ב בשיעור בהרת כגריס וצ״ל דמיירי בנראה בתחלה ומשום דטעון הסגר כדפירש רש"י מיהו לאחר הפטור מידי מששא איתנהו:

רש'י ד״ה ביר פחות מכשעורה נ״ב שלא יטמא טהרות שבא"י:

סד"ה מי שביק יותר מחלקו. נ״ב והיינו כוליה. כל הלקו כבר הוא אצלו נכלל הגנבה. אכל ודאי השאיר עוללות:

ד״ה הלמענך תעזב ארץ נ"ב נ"ל היא תמיהא קיימת. וה״פ וכי טח לך שתסתלק שכינה בסבתך מכשיטרד חברך בהיותו לבדו ויתבלבל מתפלתו. כי אז ודאי תסתלק. וכי זה יש לקוות ממך. שהרי התפללת לפני ועתה נמצאת מפסיד תפלתך ותפלתו א״כ מוטב שלא התפללת. והוא שמסיים הכתוב ויעתק צור ממקומו. כי צריך לעשות תפלתו רחמים כו' לפני המקום. דייקא. הלא למענך תעזב ארץ וכי הוא הגון נעיניך: