הגהות יעב"ץ על ברכות נא.

רש"י ד"ה יחזור. ויעשה ברכה לבטלה. נ"ב לפ"ד מהרש"א יש למחוק ג' תיבות הללו. ואינו מוכרח כלל. גם לא נהירא לגמרי מ״ש דר״ח פשטה דצרין לברך אם לא גמר לאכול. דהא ודאי לא מסתבר דהוה מבעיא להו בכה״ג דעדיין לא הסיח דעתו מלאכול. דפשיטא דעדיין מברך על מה שיאכל. ולא שייך למיבעי כלל כיון דסברא הוא שאסור ליהנות בלא ברכה. מ״ש באמצע מתחלה. אלא האמת הוא שהבעיא היא במי שהסיח לבו מלאכול ופשט להו דאסור לברך משום דאינו מתקן בזה כלום אלא מקלקל דהו"ל ברכה לבטלה ומוסיף על סרחון ראשון שבידו. ומיהו שמעת מינה היכא דאי בעי מצי למיכל אכתי אית ליה לברוכי ומיכל דכה"ג לאו חוזר ואוכל שום הוא. ועלה קאי רבינא ודוק: