הגהות יעב"ץ על ברכות לה:

גמ' ר"א ב"פ רמי כתיב ולקחתי דגני. נ"ב דגני קשיא ליה. דלא כתיב דגנך. ומשני משום דודאי מיירי קרא בשאין עושין רצונו. משו"ה שפיר קרי ליה דגני. ושלו הוא נוטל ש"מ דהנהנה בלי ברכה מתהני מגזל:

שם לפי שנאמר לא ימוש סה"ת הזה מפיך. נ"ב עמ"ש בס"ד פי"א דמנחות:

שם ובזמן שאין ישראל כו' שנאמר ואספת דגנך. נ"ב וא"ת והרי כתוב בתחלת הפרשה והיה אם שמוע תשמעו. וי"ל דודאי לא מיירי באין עושין כלל אלא באין עוסקין בתורה כדבעי רשב"י שצריך להיות תורתו אומנתו דוקא. כדס"ל דברים ככתבן דהיינו רצונו של מקום. ובהכי ודאי מיירי בההיא פרשה. דולעבדו בכל לבבכם קאי אתפלה. ומשו"ה לא כתיב בכל מאדכם כמ"ש בפי' הפרשה בבית אל. וא״כ ע"כ באין תורתן אומנתן עסקינן דאל"ה פטירי מתפלה כדאמרינן פ"ק דשבת (יא,א) דרשב״י וחבריו שתורתן אומנתן אינן מפסיקין לתפלה. הלכך שפיר מוקי לה באין עושין רצונו. כפי שטתו. דמשו"ה מלאכתן נעשית ע"י עצמן. דה"ט דחייבין בתפלה מפני שעסוקין בדרך ארץ. והרי זה מדויק ישר ונכון מאד. ועיין תענית (ו,א):

רש"י ד"ה ע"י אניגרון. ושני במשנה. נ"ב במשנת ר' חייא ור"א:

תוס' סד"ה כאן בזמן. נ"ב ערש"ל ורש"א (ועיין בתוס' ר"י חסיד):