הגהות יעב"ץ על עבודה זרה ע.

גמ' הואיל וזילא עלייהו. נ"ב תמיהה לי הא איפכא שמעינן בפ' א"מ [לעיל כב ב] שאפי' בהמתן של ישראל חביבה עליהן יותר מנשותיהן ונ"ל דה"פ שהיא מתרפקת עליהם ביותר כמו זילא ליה פריצא ליה פ"ק דגיטין [דף יג] וזה לפי שהנבעלת לנכרי קשה לפרושי וצריך לגררה ולמשכה בע"כ מהם כנודע שהיא נמשכת אחריהם. זילא עלייהו כו'. אחריהם נגררת כלומר שאינה מוחה בידיהם מלנסך ושותה עמהם ג"כ וכן מוכח מברתיה דר"נ דאשתבו [גיטין מה א] דניחא להו בנכרים טפי ונשמעת להם לכל דבר. דתקיף להו אפי' יצרא דיי"נ כדי להשביע תאותן ביצרא דעבירה ול"ד לגברי דשאני להו בהכי:

שם דא"ר יצחק המוצא כיס בשבת נ"ב ה"ג והיינו מי שהחשיך לו בדרך אבל בשבת אסור להוציאו [עי' מ"א סי' רס"ו ס"ק יו"ד] ול"ג נמי המוצא דבמוצא אסור כה"ג אי לא אתא לידו מבע"י דהיינו כיסו [עי' בהגר"א שם ס"ק ח']:

שם חמרא שרי מימר אמר כי היכי כו' נ"ב וא"ת ת"ל דעשוהו כבולשת י"ל אפילו סגר הדלת אחריו: