הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא נב

במין ושאינו מינו עי"ש (ה) דס"ל חמץ בנ"ט וס"ל להדיא כר"ש דלאחר הפסח מותר וכי נ"ל דשיל"מ עיין בפלתי סימן ק"ב ס"ק ט' (ו) דלא ס"ל טעם דהחמירו משום דחמיר (ז) דלא הוי דבר שיל"מ דלא חזי לאצטרופי ונא קשה מר"י (ח) ביו"ד סימן ק"ב סעי' א' (ט) במרדכי (י) דטעם האיסור משום דשיל"מ (כ) משא"כ בנתערב ביום ראשון דעד השתא הוי ודאי איסור (ל) כמו חתיכה הראוי' להתכבד (מ) ביו"ד סי' ק"ב (נ) דהיינו טעמא דבע"פ בטל (ס) ולמה הביא הך פלוגתא (ע) דנתערב ביו"ט ראשון (פ) ואסור ביו"ט אחרון משום דשיל"מ (צ) בנדרים נ"ב ע"א (ק) דהטעם משום מין במינו. עי"ש (ר) דחמץ הוי דשיל"מ אע"ג דאסור להשהותו (ש) בפסחים כ"ט (ת) עיין בהשגת