הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא מ

(צ) פ"א מה' תו"מ ה"ג (ק) בזבחים ע"ה ע"ב (ר) עיין בפי' המשניות להרמב"ם שם (ש) בסימן י"א סעיף ב' דאף בשוחט כל דהו הו"ל מקלקל בחבורה (ת) בשבת ק"ו ע"א תד"ה חוץ (א) בחולין ח' ע"א ד"ה מותר (ב) פי' דהוי כמו חישב להוציא כל ביתו (ג) וע"ז הוצרכו לתרץ דעיקר דחייב משום מחשבתו. אבל בכל שוחט מחויב בלא"ה מכח התיקון (ד) כדברי התוס' הנ"ל (ה) וא"כ נעשה בעל מום כמו שהביא רבינו לקמן באות ז' בשם התוס' וקאי רק לפדותו (ו) אות זיי"ן (ז) דף ע"א ע"ב ד"ה ובטריפה (ח) וחייב על גמר השחיטה (ט) בחולין דף י"ד במתני' דהשוחט בשבת (י) עיין תוס' חולין כ"ח בד"ה אתא (כ) וזה אשר כיון הרמב"ם בלשונו הזהב מתחלה כתב דמכי יעשה חבורה חייב ואף דהוי מקלקל. מ"מ סבירא ליה להרמב"ם מקלקל ע"מ לתקן חייב אף. שאין התיקון מיד בשעת הקלקול. ואפילו אם תאמר דבתיקון מעט צריך להיות התיקון בשעת קלקול. כמו שיטת התוס' אבאר לך יותר דחייב על תחלת שחיטת הסימן. דכיון דכבר נאסרה בשעת חתיכת עור הצוואר. דהא אסרה מספק דוושט אין לו בדיקה מבחוץ. תו לא הוי