הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא קיא

(ו) וא"כ מיושב הרמ"א (ז) לר' יוחנן דס"ל נטל"פ מותר וכו' (ח) ע"ש דף ס"ח ע"א ד"ה אמר עולא (ט) לר"ש דבעינן לנטל"פ ולא מוכח מסברא. ע"כ דלסרוחה מעיקרא ל"צ קרא. משא"כ לר' יוחנן דל"צ קרא לנטל"פ י"ל דאתי קרא לסרוחה מעיקרא (י) בפי"ז מה' מ"א הט"ז (כ) בע"ז דף ל"ח (ל) ואמאי פסק הרמב"ם דאפילו היתה מחומצת כבר והוי לפגם (מ) הכא דאינו נאסר רק משום דנעשה שאור (נ) קודם שנגמר החימוץ לשאור. ונעשה היתר (ס) ע"י שאור מקודם הגמר ונעשה היתר וע"י חימוץ של הגמר. והוי זוז"ג (ע) דבשלמא היכא דהוי איסור לבד שפיר נאסר מעיקרא מחימוץ של איסור ולא אם הוה היתר ואיסור דאסור רק משום דראוי לחמץ בו כו' נעשה שאור (פ) כדאמרינן בט"ז דף ס"ח ע"ב. ר"ש לטעמיה דאפילו איסור לאיסור אין מצטרף ע"ש (צ) בבכורות דף כ"ג (ק) דף כ"ז ע"א בד"ה עד שיהא בו כ"ל (ר) הפי' אם לא שהה ההיתר יותר ממה ששהה השתא. ובאיסור יש בשיעור ששהה השתא כדי לחמץ (ש) דבאיסור לבד הוה כדי להחמיץ ורק דשרי משום דבהיתר נמי יש כדי לחמץ משום דס"ל: