הגהות מאלפס ישן על בבא מציעא עא.

נ"ב לעלמא:

נ"ב וכ"כ הרי"ף בב"ב סי' תקצט:

נ"ב רבה:

נ"ב אע"ג דבגמ' מוקי לה בשוכר ומשכיר מ"מ כיון דקתני בעה"ב ובעל העלייה שייך שפיר למתני של שנים. תוספות:

נ"ב דבשותפות פשיטא דאין בעה"ב צריך לתקן התקרה לדירת בעל העלייה כיון שהגג שלמעלה קיים אין צריך לה ויותר הוא חפץ בהריסותה מבתיקונה כדי שלא ידור בעל העלייה שם ואם רוצה בעל העלייה לפחות הגג כדי שייסע לו לתקן התקרה מחינן בידיה ע"כ ונ"י כתב טעם אחר:

נ"ב ז"ל הרא"ש ומסתברא דכל הני את"ל הלכתא נינהו וטעמי' דמסתבר נינהו ואחרונה סלקת בתיקו עכ"ל והאם ת"ל אזיל כשהוא דר שניהם דרין וכן פסק הרי"ף ז"ל:

מלאושלי כצ"ל:

נ"ב אחד:

נ"ב ועתה ר"י לטעמי' אזל דסבר על הניזק להרחיק עצמו וכאן בעל העליון הוא ניזק:

מלאושולי כצ"ל:

נ"ב כדרבה כו':

נ"ב ובגמ' משמע בודאי דמיירי בשוכר דמוקי לה דאמר עלייה שע"ג בית זו אני משכיר לך ע"ש:

נ"ב פי' שלא יוכל המשכיר לחזור בו: