הגהות מאלפס ישן על בבא מציעא לז.

נ"ב פי' כל השדה:

נ"ב הכי אי' בגמ' טעמא מאי כיון דלוקח בעי לאתנויי והכא מוכר קא מתני אמרת פטומי מילי בעלמא הוא אלא מתני' דקתני לכשיהיו לך מעות אחזיר לך מותר דמוכר הוא דבעי לאתנויי מוכר לא אתני ולוקח קא מתני ואמרינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ואמר רבא סיפא וכו':

נ"ב ולא אמרינן פיטומי מילי בעלמא הוא:

נ"ב בדידי' קיימא:

אמר ר"ה וכו' עד פרעון אלא מזו כ"ז מוקף ונ"ב דהא הרי"ף מביא אוקימתא דגמ' בדאמר מעכשיו ואיך יביא דברי ר"ה ור"נ:

נ"ב אף את:

נ"ב ממך:

בחזקת שלא נתן וכו' ראי' שנתן כצ"ל:

נ"ב דלאו אורח ארעא למחול לו לגמרי בדמי הלואה דלמה יעשה כן דטוב לו שיהא בתורת משכון שיפדה מתי שירצה. תוס':

תי' הכא כתב צ"ל מוקפין וצ"ל אבל הרמב"ן ז"ל כתב:

צ"ל אומר:

סודרא כבר למרי' כצ"ל ונ"ב ז"ל התוס' וקנין סודר אינו אלא מעכשיו דלא מהני לקנות בו לאחר זמן כיון דבההוא שעתא כבר הדר סודר למרי':