הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא ט.

נ"ב בגמ':

נ"ב ד' שיטין למעלה:

נ"ב פי' משום דמותר לחתוך בנביא:

קאי וקורא כצ"ל:

נ"ב פי' אע"ג דמשמע שהחזן עומד אצל הקורא לא שיקרא עמו אלא יעמוד ויקרא אותם שיש להם לקרות כדי שתנתן התורה ע"י סרסור כ"כ ר"ת ור"י פירש שיקרא עמו בנחת והא דאמרי' לא יקראו שני' היינו בקול רם:

נ"ב בגמ' מפרש כן דאי תני אמת המים משום דקביע אבל נברכת דלא קביע אימא לא ואי תני נברכת משום דקוי וקיימי אבל אמת המים לא:

נ"ב כך מסקינן בגמ' הא איתמר עלה אמר אביי וכו' מכותל בורו שנינו ופירש"י ולמדנו בה שאף הראשון צריך להרחיק כדי כותל שהוא ג"ט:

נ"ב ז"ל התוס' מאי נפקא מיניה הך נפקותא לא איצטריך לרבא דקמ"ל דאסור לסמוך אלא לאביי דקסבר מותר לסמוך וקאמר מאי נפקא מינה אי לאשמועינן דבעי הרחקה ו' טפחים ליתני אא"כ הרחיק מבורו ו' טפחים:

נ"ב ונמצא יפסיד אותן ג"ט שסמך על המצר:

מזיק כצ"ל:

נ"ב פי' ו' טפחים:

נ"ב פי' אפ"ה מצי סמיך כו':