הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא טו.

נ"ב בגמ' ביתא:

נ"ב פי' הלוקח אמר ליתן לו אותה קרקע נמי:

נ"ב רשב"ם פי' אחרי שהמוכר רוצה לפוסלו והחזקה של שלש שנים במקום שטר הם עומדים ומאחר שהמוכר מערער על החזקה שאינה חזקה צריך זה להביא עדי' שחזקתו גמורה שלא דר זה עמו:

נ"ב ובדאיכא סהדי נמי לא רצה הרי"ף לאוקמי כמו שפי' הרשב"ם דקשה לי' למה אמר רבא המע"ה הא רבא גופא אמר לעיל דעל הלוקח להביא ראיה כמ"ש הרי"ף לפי' הא':

נ"ב וכתב הרא"ש ומלתא דתמיהא לי כיון דחזקה במקום שטר עומדת היאך מהימן המערער לומר בדבורו לא הייתי בעיר באותו זמן שאתה אומר שמכרתי לך ולפ"ז לא היה מהניא חזקה לעולם דהיאך ימצא עדים שראוהו בעיר באותו יום ועוד עיקר כת משא ומתן של המעשה חסר מן הספר דה"ל למימר מינך זבנית בההוא יומא כדי שתהא התשובה על דבריו באותו יום שאתה אומר שלקחת ממני בשכונא גוואי הייתי כו' וסוף דבריו ועוד דלשון בשכונא גוואי אינו מורה לשום פי' אלא כפי' רש"י ורשב"ם שהיה דר בבתי פנימיים והיה עובר דרך עליו:

דהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

דבר סיסין פשיטא דבעי הד"א: