הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא יד.

נ"ב דא"ל:

עד גובה מלא מרדע כצ"ל והד"א:

שדהו כצ"ל והס"ד ונ"ב משקולת חוט המרכלין שבונין חומה ותולין בה משקולת של אבר:

נ"ב שהמעיין בתוכן:

בשנה חזקתו ג' שנים ואינו צריכה מיום אל יום כצ"ל:

נ"ב פי' מה שדנו שהם ד' משום הא דבעי רב יוסף בגפנים בעי טפי מלבד דאמרי' דבבבל צריכין ב' א"כ הוי בין הכל ששה:

נ"ב פי' הרי"ף ותלמידו:

נ"ב וז"ל הב"י ונסתפק נ"י בפי' דברי ר"י הלוי אי ד' אמות דקאמר בר מב' אמות לבני בבל וד"א לבני א"י דהוי ליה לבני בבל ששה ולבני א"י שמנה:

צ"ל שמנה:

צ"ל בבל:

נ"ב דהאי טפי יותר מד':

נ"ב ולא כתוס' שפירשו דמתני' מיירי באילני סרק:

נ"ב אינו מפרש אליבא דרבנן דאמרו כל אילני סרק אינו יכול לקוץ יותר ממלא מרדע ואליבא דרבנן לית לן טעמא למה קוצץ רק מלא מרדע אלא כאבא שאול דאמר דוקא אילני פירות יקוץ כמלא מרדע אבל אילני סרק כולם במשקולת עולה טעם הדין יפה שאמרו כמלא מרדע:

צ"ל הגבול:

צ"ל ופרעות:

נ"ב במגו דאי בעי אמר לא שלך היה לקמן ברי"ף:

נ"ב וכן הקשו בתוס' ותירצו מ"מ יש בני אדם שמכניסין כל השנה ודורכין מעט מעט:

נ"ב ס"א לך [וכ"ה בד"ק ובד"ם]:

נ"ב פי' דהיינו ו' שנים: