הגהות מאלפס ישן על עבודה זרה ח:

נ"ב התוס' דף כז ע"ב וז"ל לחיי שעה לא חיישינן והא דאמרו ביומא מפקחין עליו את הגל בשבת לחוש לחיי שעה אלמא דחיישינן לחיי שעה איכא למימר דהכא והתם עבדינן לטיבותא דהתם אם לא תחוש ימות והכא אם תחוש ולא יתרפא ימות וכאן וכאן שבקינן הודאי למעבד הספק:

נ"ב ומתנו שם:

נ"ב דמקשינן בגמרא דאי רפוי ממון דאמרינן במתני' הוא דבר שאין בה סכנה אלא שיכול העובד כוכבים לקלקלו שתכאב לו יותר ויוציא ממון לרפאותו ורפוי נפשות דבר שיש בו סכנה והאר"י אפי' ריבדא דכוסילתא (פי' כלי שנקרא קרנא דאומנא) ומתרצין אלא רפוי ממון בהמתו רפוי נפשות גופו כדכתב הר"ן לעיל:

נ"ב גבי עובדא דהוי ה' נשים עומדות יחד ובהן שתי אחיות ואדם או לקט כלכלה של פירות ואמר כולכן מקודשות לי בכלכלה זו ואמרו חכמים האחיות אינן מקודשות ומקשינן אחיות הוא דאינו מקודשת הא נכריות מקודשות ה"ד אי דאמר כולכון קני את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה:

נ"ב במתניתא קמייתא דהיא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך אם יש עדים. ומקשינן בגמ' כיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי פי' זיל בתר רובא: