הגהות הב"ח על רי"ף סוכה יח.

נ"ב אחד:

נ"ב במשיחה:

צ"ל אגודו:

צ"ל דגמרי' מסוכה:

נ"ב ליה:

נ"ב להריח לא כו' דבמחובר כצ"ל:

ואף אם אוכלו במחובר כצ"ל:

נ"ב וז"ל התוס' בפרק לולב וערבה דף מ"ו ע"ב דר' חנינא כיון דלא אכל ליה כוליה ומשייר ביה כשיעור דמצי נפיק ביה שרי כו' ואפשר לומר דאף התוס' ס"ל דדוקא בשרובו קיים ולא הוצרכו לפרש ועוד דבכלל לשון זה שכתבו ומשייר ביה כשיעור דמצי נפק ביה הואי גם כן דמשייר ביה הרוב דתרתי בעינן שיהא רובו קיים ושיהא אותו הרוב כביצה וק"ל:

נ"ב עי' בדברי בעל המאור פה [בד"ה תני עולא בר חיננא] ובדברי הרמב"ן בפ' בכל מערבין ועיין עוד בפ' אין צדין בדברי הר"ן גופיה:

אבל הרמב"ן ז"ל דחה פירושו זה בהשגותיו למעלה בפ' בכל מערבין ופי' בע"א ע"ש וגם הר"ן פירש פה כיוצא בזה ע"ש: