הגהות הב"ח על רי"ף שבת נה:

נ"ב בברייתא פרק החולץ איתא נתרפא מטבילין אותו מיד ובגמ' נתרפא אין לא נתרפא לא מ"ט משום דמיא מרזו מכה ומ"ש וכד מטבילינן ליה צריך למיזל בהדי תלתא ברייתא שם ומשמע אבל כשמלין אותו מתחלה אין צריך ג' וכן נראה מדברי הרמב"ם בהא"ב וה"ט משום דבשעת טבילה צריך לקבל עליו מצות וכן פי' התוס' לחד פירושא בפרק החולץ דלא בעינן ג' אלא משום קבלת מצות ומ"ש ונימא ליה כו' פירש דבשעת טבילה אומרים לו מה ראיתה שבאתה להתגייר וכו' כי היכי דאמרי' ליה מעיקרא כשבא להתגייר כדתניא התם גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית כו' וסובר הרב דבשעת טבילה שבו תיגמר גירותו חוזרים ואומרים לו כן וכ"כ הרמב"ם פי"ד מהא"ב ומ"ש וגייזי ליה ממזייה וכו' אין לה גמרא ונראה דמשום טבילה כדי שלא יהא שום דבר חוצץ ולכך דקדק ואמר ממזייה פי' מקצת שערו שמסובכין וכן נטילת צפרנים משום צואה שתחת הצפורן וכדתני התם וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר כו' [ואפשר עוד לחוש לדברי ר"מ הדרשן שהעתיק רש"י בפ' בהעלותך ומ"ש וצריכין למיחזיי' כד טביל טעמו כיון שבטבילה זו נגמר גירותו וגר בעי ג' דמשפט כתיב ביה כדאיתא התם הילכך בעינן שכל הג' יהיו רואין הטבילה ומ"ש וכד סליק מברך כו' טעמו מבואר דלא יכול לומר וצונו עד שנעשה גר גמור וכדאיתא בפ"ק דפסחים: ומ"ש וכן עבד משוחרר היינו לומר דבעי נמי טבילה כשבא לכלל ישראל גמור אבל לענין קבלת מצות אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור דאפי' בע"כ משחררו והכי אסיק רב פפא בפ' החולץ ונראה בעיני דאף ג' אינו צריך דעיקר טעמא דבעי ג' משום קבלת מצות וכיון דא"צ לקבלותו ולדעתו א"כ לא בעינן נמי ג' וזהו שדקדק ואמר וכן עבדו ואמתו דזבין להו מעיקרא מן הנכרים אתו תלתא וא"ל מצות כו' דודאי בטבילת עבדות דצריכה להיות מדעתו של עבד ולדעת הרב שלא כדעת רש"י בפ' החולץ הילכך בעינן ג' ועיין בדברי הרא"ש בפ' החולץ דכתב להדיא שבזה חולקין רש"י והרי"ף ז"ל אכן הרמב"ם ז"ל פ' דטבילת שיחרורו בג'. והטור ז"ל נראה ממנו דבין בטבילת עבדות ובין בטבילת שיחרור לא בעי ג' וכאן אין מקום להאריך:

כתב כצ"ל:

שהכנסתו כצ"ל: