רי"ף שבת נה:

לו כל שבעה להברותו איבעיא להו מי בעינן מעת לעת או לא ואיפשיטא דבעינן הני שבעה מעת לעת:

מתני' ואלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה אם היה כהן אינו אוכל בתרומה ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין (דף קלז:) מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל:

גמ' א"ר אבין א"ר ירמיה בר אבא בשר החופה את רוב גובהה של עטרה וכן הלכה:

אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ונראה מהול אינו צריך למול ואם לאו צריך למול במתניתא תאנא אמר רשב"ג קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו ואם לאו אין צריך למולו מאי בינייהו איכא בינייהו נראה ואינו נראה:

מל ולא פרע וכו': ת"ר המל אומר בא"י אמ"ה אקב"ו על המילה אבי הבן אומר בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו והעומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים והמברך אומר בא"י אמ"ה אשר קדש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זה אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו בא"י כורת הברית המל את הגרים אומר בא"י אמ"ה אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית וכו' המל את העבדים אומר בא"י אמ"ה אקב"ו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ברוך אתה ה' כורת הברית

ומאן דמהל גר ועבד ניכסי ערוה וניבריך על המילה והדר לימהול ובתר דמהיל ליבריך למול את הגרים וכו' וגר אף על גב דאמהיל בארמיותיה בעי להטיף ממנו דם ברית ועד דמתפח לא מטבלינן ליה וכו' מטבלינן ליה צריך למיזל בהדיה תלתא ונימא ליה כי היכי דאמרינן ליה מעיקרא וגייזי ליה ממזייה ושקלי ליה טופריה דידיה ודכרעיה וצריכי למיחזייה כד טביל וכד סליק מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על הטבילה וכן עבד משוחרר וכן עבדא ואמתא דזבין להו מעיקרא מן הנכרי אתו תלתא ואמרי ליה מצות דמחייב בהו עבד ומטבלינן ליה כדכתבינן בהלכות גרים בפ' החולץ

והיכא דאשתפיך חמימיה דתינוק ישראל ואיבדור סמני' בתר דאמהיל עבדינן ליה בשבתא מפני הסכנה אשכחן בהלכות גדולות כתיבי והיכא דאייתי איזמל במעלי שבתא לשבתא ואיגניב או איפגים מקמי מילה שרי ליה למימר לנכרי לצבותיה או לאיתויי איזמל