הגהות הב"ח על רי"ף שבת מב.

וגו' ונ"ב ל' רש"י בפ' בא לו אף כי נתעב ונאלת איש שותה תורה כמים ויש בו עולה: ותרעא לבית עביד. שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים:

נ"ב לקנות חכמה ולב אין:

מן א"ר אמי כו' עד ומיהו למירהט כו' נ"ב כ"ז הג"ה היא ובאלפס ישן אינו:

נ"ב לשון רש"י מבשר אבותיו. שמתו שם בגולה: שקצים ורמשים הא ודאי איתמחו. ולא נעשו עפר: אלא כיון דמלקי גזור בה. משום אוכל שקצי' ורמשים: קדחו ליה תחלי. נקלטו השחלים באדמה וגדלו במעיו ונגעו בלבו ומת עכ"ל:

והא ודאי שקצים ורמשים אתמחויי אתמחו ותי' דאמרי נמחק:

אלא כיון וכו' וקדחה לי' תחלי ללביה ומית ומיהו כו' כצ"ל:

ואין כצ"ל:

לפני המקום כצ"ל:

אפי' רבב כצ"ל:

כשמקפלן אותן מישבין כצ"ל:

נ"ב בשבת לאכול אותו הירק בחול וכצ"ל ותי' בשבת עצמו נמחק: