הגהות הב"ח על רי"ף סנהדרין יח.

ליקטול כצ"ל ותיבת יעבור נמחק:

עלין כצ"ל:

ולאו כצ"ל:

שבידם כצ"ל:

נ"ב ולאו:

והא דלא מקשי וכו' י"ל כיון כצ"ל ותיבת אלא נמחק:

כדומה כצ"ל:

נ"ב פי' רץ אחר החמור בשבת:

נ"ב תדע:

נ"ב ונלע"ד דגם בעל המאור הרגיש בזה והודה בה כמ"ש הרב בסמוך ואעפ"כ ס"ל לבעה"מ לחלק דשאני התם שאותו שהעלה לבו טינא רוצה בהנאה מערוה וא"כ רוצה בגוף העבירה וכן המתרפא מעצי אשירה וכן ההיא דיום הכפורי' שכולם הם רוצי' ליהנות מעבירה הלכך יהרג ואל יעבו' אבל אסתר לא היתה רוצה ליהנות מהעבירה אלא שהעכו"ם היה מכוין להנאת עצמן וכההיא דקיקאי ודמינקי. וכההיא דשקל אספסתא בכה"ג ודאי אמרי' דיעבור ואל יהרג וזה נ"ל פשוט בדעת בעל המאור ומבואר כן בלשונו שוב מצאתי שגם הר"ן בפסחים כתב ענין זה ע"ש גם הנמוקי יוסף בפ' הגוזל בתרא דף מ"ג ע"ב כתב חילוק זה ע"ש:

נ"ב איבוד:

נ"ב והא ודאי:

נ"ב ב"ד:

ולא כצ"ל:

אלא חייבי לאוין ניהו כצ"ל:

נ"ב נמי:

נ"ב היה:

משאר כצ"ל:

נ"ב עושה:

נ"ב איסור:

צ"ל הנאת עצמן:

נ"ב עי' בתוס':

נ"ב דלענין חילול השם לא ס"ד דמהני טעמא דקרקע עולם ומשני אביי דכיון דקרקע עולם היא אפי' משום פרהסיא כו':