הגהות הב"ח על רי"ף סנהדרין יב:

נ"ב ק"ק למה לא הזכיר הרי"ף בבבא רביעאה דליתיה מומחה וקבלוהו בעלי דינים או נקיט רשותא מר"ג כו' שהרי מלשונו משמע דנקיט רשותא מר"ג הוי כמו קבלוהו עלייהו (וחד דינא אית להו) ע"כ היה עולה על הדעת שצריך להגיה או נקיט רשותא מר"ג וכן נמצא להדיא במרדכי בהעתקתו לפסק רב אלפס. גם אפשר להוכיח שס"ל לרב אלפס דחד דינא אית להו דאלת"ה אלא בליתיה מומחה ולא קבלוהו ונקיט רשותא מר"ג פטור נמי מלשלם דעדיף טפי מליתיה ממומחה וקבלוהו עלייהו וכדעת הרא"ש שפסק כן א"כ קשה למה כתב הרי"ף בבבא קמאי מומחה דנקיט רשותא מר"ג הא אפי' בליתא מומחה נמי חוזר ואינו משלם הוא אלא ודאי דדעת הרי"ף דדוקא במומחה דההיא מימרא דאמר רב האי מאן דבעי למידן דינא כו' מפרשה הרי"ף דדוקא במומחה קאמר וכמו שכתבתי בסמוך כדי ליישב קושית הרא"ש על הרי"ף ז"ל. אמנם הרמב"ם בפ"ו כשכתב לדינים אלו כתב ממש כהרי"ף ולא הוזכר ג"כ דין זה בדבריו וצריך לי עיון:

נ"ב מל' זה משמע דדוקא בהך בבא חמישאה דלאו דיינא הוא לגמרי אלא בכלל בעלי זרוע הוא ומתכוין להזיק הוא הלכך אפי' לא נשא ונתן ביד כי ליתיה למישקל מיניה דיינין ליה דיני דגרמי אבל בבבא תליתאה ורביעאה כיון דדיינא הוא לאו מתכוין להזיק הוא ואם לא נשא ונתן ביד וליתיה למישקל מיניה פטור מלשלם. והשתא מה שכתב הרי"ף בסמוך לחלוק על הגאון שפסק באינו מומחה ולא נשא ונתן ביד דחייב לשלם היינו דוקא בדקבלוהו עלייהו דאמתני' דדן את הדין קאי דאוקמינא לה בפ"ק בדקבלוהו עלוהי ואפ"ה פסק הגאון דחייב לשלם וע"ז השיג הרי"ף דבהא ודאי פטור מלשלם כיון דקבלוהי עילויהו דאל"כ אין לך אדם שנעשה דיין לעולם אפי' אם יקבלוהו עליהם שני הצדדים. גם מהראיה האחרת שכתב הרי"ף מוכח כן שהרי כתב עוד אי משום דינא דגרמי קא מחייבת ליה אפי' טעה בדבר משנה כו' והשתא ודאי קשה מאי קא דייק הרי"ף מטועה בדבר משנה ודלמא אין ה"נ דחייב לשלם אם אין הדבר מצוי אלא בע"כ דדיוקא מההיא פרה של בית מנחם דא"ל ר"ע לר"ט פטור אתה כו' וכיון דהתם טועה בדבר משנה הוי וגם לא הוה אפשר בחזרה שהרי השליכוהו לכלבים למה פטרו הלא הוא גרם לאבד הממון וקי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי אלא ודאי גבי דיינא כי האי שלא נתכוין להזיק ליכא לחיוביה ור"ט מומחה וקבלוהו עלייהו הוי אלמא דאין לך ראיה לפוטרו אלא היכי דקבלוהו לכל הפחות ודבר זה ברור ומוכח ג"כ מיניה וביה דאל"כ יהיו דברי הרי"ף סותרים דתחלה כתב לחייבו ואח"כ כתב לפוטרו אלא ודאי כדפרישית. אמנם במרדכי הועתק לשון הרי"ף בקיצור ולא הוזכר שס כלל מה שפסק הרי"ף תחלה לחייבו מדין גרמא ומשמע שם להדיא דאפי' בבבא חמישאה פטור הוא לגמרי. ונראה לענ"ד דט"ס הוא בהעתק המרדכי ודע שהרמב"ם בפ"ו פסק גם בבבא תליתאה ורביעאה דאם לא נשא ונתן ביד וא"א להחזיר ישלם מביתו וכדעת הגאון ונ"ל שיש ליישב קושית הרי"ף לפי דעת הגאון והרמב"ם דמ"ש הרי"ף דא"כ אין לך אדם כו' מאי זה קושיא דאי משום נעילת דלת שלא ימצאו מומחים הא ודאי דעת הגאון אינו אלא ביחיד או שנים שאינם מומחים אבל בג' אפי' אינם מומחים דינם כיחיד מומחה ואי קבלוהו עלייהו פטור מלשלם לגמרי דמהני קבלתם לפוטרם מאחר שאפי' בלא קבלוהו ודנו בע"כ כמו יחיד מומחה וא"כ ליכא נעילת דלת שימצא ג' הדיוטות שידונו אותו כמו מומחה ומה שהקשה עוד דא"כ אפי' טועה בדבר משנה נמי כו' גם זו אינו קושיא דשאני טועה בדבר משנה (חסר קצת) קם דינא וכדאמר גבי פרה של מנחם וכיון דאלו הוה פרה לאו כלום עבדת השתא נמי לאו כלום עבדת אבל יחיד שאינו מומחה וקבלוהו עלייהו וטעה בשיקול הדעת קם דינא הלכך וודאי ליכא למימר לאו כלום עבדת וצריך לשלם מביתו אם א"א בחזרה ואפי' לא נשא ונתן ביד ומטעם דגרם להזיק ודו"ק בזה היטב:

דפרישנא כצ"ל:

וקאמר כצ"ל:

נ"ב ותימא שהרי בסמוך כתב דבאינו מומחה חייב לשלם. וצריך לומר דההיא דוקא לפום מאי דס"ל כר"מ אבל לפום סוגיא דשמעתא דאזלא כרבנן מפרש הגאון דבאינו מומחה נמי פטור מלשלם כמו מומחה והשיג עליו הרי"ף דהיאך אפשר לפרש סוגיא דשמעתיה הכי דא"כ קשה מהא דקתני מחזירין כו'. ויראה לי דדעת הגאון לומר דקי"ל כרב ששת דמוקי מתני' דקתני מחזירין בטועה בדבר משנה וההיא דדן את הדין בטועה בשיקול הדעת ודוקא בנשא ונתן ביד היא כדמוקי לה ר"א בדוכתיה התם אבל בלא נשא ונתן אין חילוק בין מומחה לשאינו מומחה לעולם פטור מלשלם ומה שעשה עשוי ולא קי"ל כרב חסדא דבלא נשא ונתן מחזירין אליבא דרבנן וכל זה לענין פירוש הסוגיא אבל לענין פסק הלכה ס"ל לגאון ז"ל נמי שאינו מומחה אע"פ דקבלוהו עילוהי צריך לשלם דקי"ל כר"מ אבל במומחה וקבלוהו אפי' בנשא ונתן ביד פטור אפי' לר"מ כמו לרבנן דמהני קבלוהו למפטריה ואין מחזירין כלל זו נ"ל ליישב לדעת הגאון ודו"ק היטב:

נ"ב פי' דלשם לא קבל על עצמו שום היזק אבל גבי דיינא שקבל על עצמו לדונו לית ליה האי סברא דמאחר שקבלוהו פטור:

דרשותא כצ"ל:

שכפר כצ"ל:

נ"ב שלא פרעו:

נ"ב כדאיתא: