הגהות הב"ח על רי"ף ראש השנה ד.
Hagahot HaBach on Rif Rosh Hashanah 4a · הגהות הב"ח על רי"ף ראש השנה · free full Hebrew text
Open in the reader →וכן פושעי אומות העולם וכן עוברי כו' כצ"ל:
נ"ב לאודוק' מרובין אלא אפי' שקולין נמי רב חסד מטה כלפי חסד דכך היא המדה כמו שכ' בסוף דבריו אבל אם גברו אותן עונות כו' שנמצא דדוקא רובן חובות דנין אותו על כל חטאיו אבל בשקולין הן נחשבים כצדיקים שזכיותיהן מרובין שנמחלין העונות לגמרי ונראה שלענין זה מהני ליה ההעברה שכיון שהעביר מהם תחלה הגלות נמצא שלסוף בשעת מיתה כששוקלין אותן אע"פ שבהצטרף הראשונות היו שקולין מ"מ עכשיו שהעביר אותם כף הזכות מכרעת וזהו רב חסד שע"י העברת הראשונות מכרעת כף הזכיות ואפשר שלכך כתב אם זכיותיו מרובין ודו"ק:
נ"ב משמע מלשונו דמאי דקאמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדייהו ה"ק דאי איכא רובא עונות אפי' בהדי הראשונות ותימה א"כ העברה זו מה טיבה כיון שלסוף גם הם נחשבים ונראה דהעברה זו מהניא להיכא שגם בהצטרף הראשונות יהיו מעשיו שקולים שנמצא שע"י שהעביר הראשונות כף הזכיות מכרעת וזהו שאמרו ב"ה ורב חסד מטה כלפי חסד וכן משמע מדברי הראב"ד בהשגות פ"ה ועוד נ"ל דמהני ליה אף בעוה"ז דכשם שדנים את האדם על כל מעשיו בשעת מיתה ושוקלין הזכיות והעונות כדתני ג' כתות ליום הדין כך בכל שנה ושנה כדר' כרוספדאי א"ר יוחנן ג' ספרים נפתחים בר"ה כו' והנה ע"י מדה זו שמעביר הקלות ובתורת צדיקים הוא הוא נכתב בכל שנה ושנה לחיים עד שלסוף בשעת מיתה שוקלין כל מעשיו אף הראשונות הקלות ונראה דלדעת הגאון לאו דוקא ב' וג' הוא מעביר אלא אפי' ד' וה' או יותר נמי מעביר דעיקר הטעם הוא מאחר שהוא ירא שמים שהוא קבוע בעשיית מצות ושומר חמורות אין לדקדק עליו אם עושה עונות קלות לעתים וכולם עומדים לצד אחד עד שעת מיתתו שאז שוקלין כל הזכיות והעונות שעשה מעולם בין קלות בין חמורות שלא עשה עליהם תשובה ומאי דקאמר בפ' בתרא דיומא ג' מוחלין רביעית אין מוחלין הוא ענין אחר ובדין שלעוה"ז שבכל שנה ושנה קאמר דבתחלת מעשיו של אדם מיד שחטא הראשון והשני והשלישי שיזדמנו לידו אם עשה מהן תשובה אע"פ שהן מן החמורות שצריכים יסורין ויוה"כ למרק אפ"ה נמחלין לגמרי ע"י התשובה לבד וכ"כ הראב"ד בהשגות והוא ע"פ דעת הגאון ודלא כהרמב"ם שתפס שיטת הרי"ף ע"ש:
פירשה תנא דבי רבי ישמעאל מעביר כצ"ל:
בלשון אחר נושא מכריע בכף מאזנים: מעביר ראשון ראשון. ראשון עון שבראשונה הבאים לתתם בכף מעבירו כו' כצ"ל:
נ"ב איכא למידק שהרי הרי"ף לקמן בפ' בתרא דיומא כתב דברייתא זו דוקא בצבור. אבל ביחיד ב' מוחלין ג' אין מוחלין וכיון דהרי"ף כתב דבריו פה ביחיד כמ"ש אדם ישר ותמים כו' א"כ לא ה"ל להר"ן ז"ל להביא הברייתא דרביעית אין מוחלין לו דאיירי בצבור אלא ה"ל להביא אידך ברייתא דג' אין מוחלין לו דאיירי ביחיד ונראה בעיני דהר"ן ז"ל לא היתה כוונתו פה רק לבאר ההפרש שבין פי' הרי"ף לפי' הגאון דלהרי"ף מה שמעביר ראשון ראשון נמחל לגמרי ובזה נסתייע מהברייתא דיומא ונקט בלישניה הברייתא דאיירי בצבור שהובאה בתחלת הסוגיא ולא חש לדקדק להביא הברייתא דאיירי ביחיד כיון דכל עיקר כוונתו אינו אלא להביא ראיה במה שמעביר נמחל לגמרי אין הפרש לענין זה בין יחיד לצבור ועוד נראה לפרש דהר"ן אינו גורס בפ' בתרא דיומא כגירסת הרי"ף אלא כגירסתנו בגמ' רביעית אין מוחלין לו דכתיב על שלשה פשעי מואב כו' ואומר הן כל אלה יפעל אל כו' מאי ואומר וכי תימא ה"מ בצבור אבל ביחיד אין מוחלין לו ת"ש הן כל אלה וגו' דלפי גירסא זו בין בצבור בין ביחיד רביעית אין מוחלין אלא שפי' זה נראה דוחק שהר"ן ז"ל בא לפרש דברי הרי"ף על פי גירסתו דלא כגירסת הרי"ף הלכך הראשון נראה עיקר: