הגהות הב"ח על רי"ף כתובות יז.

נ"ב גמ' מאי לפיכך מה"ד מיכל לא נכלינהו אנוחי ננחינהו דא"כ מימנע ולא פריק קמ"ל האי עדיפא זימנין דלא מלו ופריק לה מדידיה וכתבו התוס' אנוחי ננחינהו פי' עד שלא יהא לו במה להתפרנס ואז יקחם אבל לא בעי למימר דלעולם לינחינהו דא"כ מאי תחת פירות דקתני הא אין לו פירות עכ"ל:

נ"ב בגמ' גרסי' וקוברין אותה לפי כבודו לפי כבודו ולא לפי כבודה אימא אף לפי כבודו וכבר האריכו התוס' לבאר זה ודלא כאית דגרסי וקוברין אותה לפי כבודה לפי כבודה ולא לפי כבודו אימא אף לפי כבודה ואומר אני שאם הלשון הנמצא בספר הרי"ף שהיא אמת נראה לפרש דהמקשה ס"ד דוקא לפי כבודה ולא לפי כבודו ולכך מתמה ומשני אימא אף לפי כבודו פי' מגיה הוא דרב הונא קאמר אף לפי כבודו אפי' שאינו לפי כבודה וקמ"ל דעולה עמו אפי' לאחר מיתה ולפי גירסא זו לא יקשה כלל מה שהקשה ר"ת לאית דגרסי גם לא יקשה ממה שהקשה הרשב"א לגי' ר"ת ורש"י נ"ל:

בד"ס הגי' בגרה ונשאת והב"ח בכ"י קדשו הגי' וז"ל פי' או ניסת וכ"כ בפי' רש"י להדיא וברור הוא והוצרכו לפרש זה פה כדי שלא נאמר כיון דהאב מקבל קדושי קטנה ונערה יכול הוא ג"כ לקבל גיטה שעוקרין לקדושין אפי' משבגרה או נישאת דהוא שאסר הוא שמתיר קמ"ל דלא:

נ"ב כך כתב גם הרמב"ן בספר המלחמות האריך לבאר שדעת רש"י והרי"ף עיקר:

לזו כצ"ל:

ומפיך כצ"ל:

צ"ל תכשיט ותכשיט שמעינן כו':