הגהות הב"ח על רי"ף עירובין כז.

צ"ל לה:

צ"ל ואומר:

נ"ב שלא אכל וחצי ככר זו הוי כדי אכילה ואע"ג כו':

צ"ל הכי:

נ"ב מדרבנן:

נ"ב נראה שכוונתו לפרש שאפי' לא נודע לבני העיר שזה האיש המערב הוא שעירב עליהן אבל ודאי י ד ע ו שיש עירוב בעולם. דאל"כ לא שייך ברירה כמ"ש בסמוך:

נ"ב וכ"כ הרב המגיד משם הרשב"א בפ"ו מה"ע הלכה ו דעירוב ברגל מהני לדבר הרשות:

נ"ב ובגמרא כבר ארבע כבר חמש ופירש"י כל חד לפום חורפיה ודע שלפי פי' שאר המפרשים ס"ל לרב אסי בן שש יוצא בעירוב אמו אפילו איתיה לאבוה במתא והכי הלכתא. ומאי דמוקי לה בגמרא דוקא בדליתי' לאבוה במתא היינו לר' ינאי ור"ש בן לקיש אבל רב אסי פליג עלייהו וס"ל דאין חילוק בין איתיה לליתיה כן משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם בפ"ו והסמ"ג והסמ"ק שלא כתבו אלא דברי רב אסי לבד וכ"כ בהגהות אשיר"י וז"ל והרמב"ם כתב דבן ו' יוצא בעירוב אמו אפילו איתי' לאבוה במתא. וכן משמע מדברי האגודה ע"ש. אבל הרא"ש והטור בסימן תי"ד כתבו כדברי הרב המפרש הזה דדוקא בדליתיה כו' וכ"כ רבינו ירוחם בני"ב חי"ח וכן משמע מדברי התוס' בד"ה עד ועד בכלל כו' שרב אסי לא פליג ארבי ינאי וק"ל ע"ש:

צ"ל לא:

תיבת שהוא נמחק:

נ"ב וחצי:

נ"ב ר"ל דבדיעבד הוי עירוב:

נ"ב נראה מאחר שהטור לא הכריע בפי' כדברי ה"ג בסי' תט"ו ע"כ כתב בסימן תמ"ד שאם הלך לצורך דברי הרשות חוזר מיד ויבערו כו' דמאחר דבדיעבד ה"ל עירוב לדעת הרמב"ם וכיון שהחזיק בדרך ה"ל כדיעבד סד"א דאינו חוזר קמ"ל דחוזר ואח"כ הודיענו הטור דלא זו בלבד אלא אפילו הלך לערב כדי ללמוד כו' חשוב דבר הרשות ואפילו לדעת ה"ג וק"ל:

נ"ב לחול ולא כו':

נ"ב מי: