הגהות הב"ח על רי"ף עירובין כו.

צ"ל מיניה:

נ"ב אחר:

צ"ל קתני:

צ"ל כגרוגרת:

צ"ל וכיון:

נ"ב נראה מדבריו שס"ל דר' יוסי אינו בא אלא לפרש דברי ת"ק וא"כ רישא דקתני נתמעט מוסיף ומזכה כו' משנכנס שבת ראשון היינו דוקא שנתמעט קודם שנכנס שבת ראשון אבל בנתמעט (חסר איזה תיבת מכ"י) [והטור בסי'] שס"ח שכ' כדברי ת"ק וכדברי ר' יוסי אלמא דס"ל דלא פליגי. אבל מדברי הרמב"ם ורבינו ירוחם שלא כתבו לההיא דר' יוסי נראה שס"ל דפליגי והלכה כת"ק גם בפי' המשניות כ' הרמב"ם להדיא ואין הלכה כרבי יוסי. וצ"ע בדברי הטור שהרי בסימן שפ"ז פסק כרבנן דסומכין על עירוב במקום שתוף ועל שתוף במקום עירוב ודלא כר"מ דחולק עליהם שס"ל דמערבים ומשתתפים כדי שלא תשתכח תורת עירוב מן התינוקות וכאן בסימן שס"ח פסק כר' יוסי דמיקל מפני שם"ל דלא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא תשתכח תורת עירוב מן התינוקות. ואפשר דס"ל דהאי לא אמרן סתמא היא וכר"מ אתיא ולא מדברי ר' יוסי ור' יוסי דמיקל לאו מטעם זה שלא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא תשתכח כו' מיקל אלא מטעמא אחרינא ולא בא אלא לפרש דברי ת"ק ודלא כמו שפי' רש"י וצ"ע:

צ"ל נצריך:

נ"ב כלומר אבל לא גרסינן קמ"ל דב' סעודות הויין י"ח גרוגרות משום דלפי האמת אין בשיעור ב' סעודות י"ח גרוגרות ולהכי מי"ח בני אדם וי"ח בכלל הויין בכלל מרובין וסגי להו בב' סעודות וכן משמע פשט הלשון בגמ' דהכי איתא התם וכמה הן מרובין אמר רב יהודה אמר שמואל י"ח בני אדם י"ח ותו לא אימא מי"ח ואילך כו'. אלמא די"ח בכלל מרובין הן וסגי להו בב' סעודות ואע"פ שאינו מגיע כגרוגרת לכ"א הלכך ה"ג ואגב אורחיה קמ"ל די"ח גרוגרות הויין ב' סעודות כלומר דלכל הפחות הויין ב' סעודות ואפשר עוד קצת יותר. אבל הטור בסי' שס"ח כ' וז"ל וכמה הוא שיעור העירוב בתחלתו בזמן שהן עד י"ח וי"ח בכלל שיעורו כגרוגרת לכ"א ואם הם י"ט ומי"ט ולמעלה אפילו עד כמה שיעורו בב' סעודות שהם י"ח גרוגרות עכ"ל אלמא שמפרש כפשטו דב' סעודות הם י"ח גרוגרות ממש לא פחות ולא יותר וכך משמע מפי' רש"י למעיין שם וכ"מ להדיא ברמב"ם בפ"א מה"ע הלכה נו' וכן במיירי שם:

נ"ב כלומר לאו דוקא שיהא שוה איסר:

נ"ב כלומר קטן כאיסר וכמו שפי' רש"י:

שעורים לאו שעורים ממש אלא שעורים כצ"ל:

צ"ל עם חביריו אם יבאו:

צ"ל וכיון:

נ"ב לשון הרא"ש: