הגהות הב"ח על רי"ף עירובין כב.

נ"ב באלפס ישן גרס עירוב לכל אחד ואחד ולכל חבורה וחבור':

אמ' לך ר"נ פליגי כצ"ל:

נ"ב פי' דבגמ' אמרו פליגי בה רבי חייא ור"ש בר רבי. חד אמר מחלוק' במחיצו' המגיעו' לתקר' אבל מחיצות שאין מגיעות לתקרה ד"ה עירוב אחד לכולן וח"א מחלוקת במחיצות שאין מגיעות לתקרה אבל מחיצו' המגיעו' תקרה ד"ה צריכין עירוב לכל חבורה. ולפיכך בא ר"נ לומר הלכה כר"י הסבך ודלא כמ"ד דבמחיצות המגיעו' לתקר' מחלוקת. ובתו' כתבו אהא דאמר ר"נ אמר רב הלכה כר' יהודה הסבך אע"ג דאותבינן מינה ללישנא קמא דרב נחמן. הא אתיא כלישנא בתרא עכ"ל:

צ"ל לעירוב:

צ"ל באו:

ב"ה תיובתא כצ"ל והד"א:

וישנים בבתיהם כצ"ל:

חצרן והוא ס"ד ואחר כך מה"ד מבטל את רשותו. צריך:

נ"ב כך שנינו להדיא במתני' פרק המוכר פירות:

נ"ב אמנם התוס' והרא"ש והסמ"ג והגהת מיימוני פרק ד' ויתר פוסקים כתבו דמתני' איירי בדוקא שיש לכל בית פתח פתוח לחצר דאי כולן פתוחות זו לזו והראשונה החיצונה פתוחה לחצר לא הוה בעי עירוב לכ"א ואחד אלא ב' הפנימיים לר' יוחנן דשילהי פירקי. גם מה שפי' ולמעלה מהם עלייה כו' היינו משום סיפא דקתני ומודים בשמקצתן שרויים בחדרים ועליות דאלמא דרישא דפליגי איירי שאין אדם דר בה ביחוד אלא כולם משתתפין בה ביחד אבל אין הכי נמי אפילו כשאין שם עלייה כלל ס"ל לב"ה דהטרקלין מחברן וכן משמע מכל הפוסקים והמפרשים הלכך מה שכ' הרב בפירושו או נאמר מאחר כי מלמעלה בית א' כו' דמשמע דס"ל דמשום האי טעמא דוקא ס"ל לב"ה דעירוב א' לכולן הא לאו הכי מודים דעירוב לכל חבורה וחבורה ואיני יודע מניין לו. לבד זה מצאתי ראיה לדבריו דאיתא בגמ' ישראל וגר שרויין במגורה אחת כו' ופרש"י מגורה גורן וחלוק בחדרים והיה לכ"א פתחו בחצר ואוסרים זה על זה וזה היפך מתני' (כאן חסר שורה א' מהכ"י):

אחרת את עירובן כצ"ל:

נ"ב הנה נראה שהשוה מדה זו להאחין שמקבלים פרס מאביהן שבסמוך. ותימה הא דקאמר בגמ' תנא בד"א כשמוליכין את עירובן למקום אחר אבל אם היה עירובן בא אצלן ד"ה עירוב אחד לכונן כמאן אזלא הא דתני' ה' שגבו את עירובן כשמוליכין את עירובן למקום אחר עירוב אחד לכולן. כמאן כבית הלל. דלפירושו של הרב איכא למימר דאתיא כב"ש וההיא דה' שגבו את עירובן באין עמהם דיורין איירי כדאוקימנא לה לקמן. ודוחק לומר שס"ל דלפום מאי דאוקימנא לה לקמן אין הכי נמי דאתיא נמי כב"ש. דהא כיון דסתמא דתלמודא קאמר כמאן כב"ה משמע דלא אתיא כב"ש. וכה"ג הקשו התוס' ולפיכך פירשו דלב"ש בטרקלין אי בעו ביניהם עירוב כשיש עמהם דיורין בחצר ה"נ ניבעי כשאין עמהן דיורין דמה ענין דיורין חצר לגבי טרקלין גם רש"י ז"ל פי' אהא דתנא בד"א כשמוליכין כו' דהאי תנא ס"ל טעמייהו דב"ש וב"ה לאו במחיצות פליגי אלא אפי' לב"ש נמי טרקלין מחברן כו' ע"ש:

צ"ל לתת חלק:

צ"ל לאותה:

צ"ל בשאר:

צ"ל העירוב:

צ"ל דאפילו:

א' ואחד חדרים כצ"ל והד"א:

נ"ב וכיון:

צ"ל הרי הם:

נ"ב דבמחיצות:

נ"ב פירש דיש גורסין האחים השותפין שאוכלין כו' דלפי גירסא זו דנקט השותפין גרסי' בסיפא ביטל את רשותו כלומר דאם יש עמהם דיורין ושכח א' מהן ולא עירב ביטל את רשותו מסתמא וכמאן דשמעיניה דבטיל בפירוש דמי ואהא אהני ליה שותפותן שהם שותפין בבתי החצר. אבל רש"י כתב דלא גרסינן ליה ולזה כתב רש"י ז"ל ג"כ בפירושו מבטל את רשותו צריך לבטל את רשותו ע"כ דלכאורה קשה מה צורך לפרש כן דהא פשיטא אלא ודאי דבא לומר דצריך לבטל בפירוש ודלא כמה שצריך לפרש לפי הגירסא דגרס השותפין כך משמע בדברי בעל המאור למעלה [ד"ה ואית דגרסי האחים השותפין] אבל הרמב"ם בפ' המשניות פירש לפי הגירסא דגרס השותפין בעניין אחר ע"ש:

נ"ב כך פירשו רוב המפרשים וכן הראב"ד אבל הרמב"ם בפ"ד מהלכות עירובין פירש בעניין אחר ע"ש:

צ"ל בחלק:

נ"ב ואמרי לה משום שיתוף ולא פליגי כו':

נ"ב אמ"ד:

נ"ב הסוגיא אף:

בחצרות כצ"ל:

במבוי כצ"ל:

שמקבלין כצ"ל: