הגהות הב"ח על רי"ף עירובין יח:

ממתניתין כצ"ל:

שאינהו משתמשין כצ"ל:

נ"ב וז"ל הרמב"ם בפכ"ח מה"ש בהלכה ט' עיר שיושבת על שפת הנחל אם יש לפניה דקה רוחב ד' אמות על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל נמצא הנחל בכלל העיר ומודדין לה אלפים אמה משפת הנחל השניה ויעשה הנחל כולו בכלל המדינה מפני הדקה הבנוי מצדו. ואם לא היה שם דקה אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם עכ"ל. וכתב שם הרב המגיד שדעת הלכות הרי"ף והגאונים כדברי הרמב"ם שלדעתם כשאין שם דקה אין מודדין לכ"א מפתח ביתו אלא מקיר העיר וזהשכתב הרמב"ם ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם לא אבדו בשלא עשו דקה אלא שיעור רחב הנחל ופירש דקה איצטבא. אבל רש"י ז"ל פי' דעיר היושבת על שפת הנחל בעיתא תשמישתי' מפני שטיפת הנחל ואי לא עבוד דקה לא הוו ישוב קבוע וה"ל כיושבי צריפין ואין מודדין לכ"א אלא מפתח ביתו ואם עשו דקה הרי דירת העיר קבועה ומודדין להם מקיר החומה ומן הדקה הזו ולהלן ולעולם הנחל נחשב מכלל האלפים ולזה הסכים הרשב"א ז"ל עכ"ל. גם בעל המאור מפרש כרש"י ז"ל וכן הרא"ש ורבינו ירוחם לא הביאו רק פירוש רש"י ז"ל:

נ"ב מצאתי כתוב נראה לומר שפירושו דהאי קורה וכן פי' בערוך והיינו דקה אבל בס"א גרסינן שהיא במקום שתיא ע"כ:

צ"ל שכשימדוד:

נ"ב עד:

נ"ב לא הויא כו':

נ"ב העיר:

הנחל מודד הד"א:

צ"ל לא:

צ"ל כשכלתה:

צ"ל דכ"ש:

נ"ב פירוש זה לא שייך אלא לפי פי' רש"י והנמשכים אחריו אבל לא לפי פי' הרי"ף כמ"ש בגליון:

נ"ב הנה שפי' לקולא כרבי אלעזר ולא כשמואל דפליג עליה ואומר כי שאין בו דיורין אע"פ שראויה לדירה הרי היא (חסר כאן מהכ"י) [וכתב הרא"ש ז"ל רב אלפס ז"ל לא הביא פלוגתא דשמואל] ור' אלעזר בנותן את עירובו בעיר חרבה משום דסבר דהלכה כר"א דמיקל ואין חילוק בין שובת לנותן את עירובו אע"ג דתלמודא מייתי סייעתא לשמואל ודחי לה ר"א עכ"ל. וכך פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות עירובין הלכה ד' וכבר כתב הרב המגיד שם דהרשב"א הסכים למי שפסק כשמואל וכן בהגהת מיימוני' ובמרדכי מהסס בשם מהר"ם. אבל בעל המאור פסק נמי כן ואחריו נמשך הרב בהרבה מקומות:

צ"ל דסבירי:

בההוא מקום עצמו כצ"ל:

צ"ל בסוף:

נ"ב וזהו כפירש"י:

נ"ב עיקר: