הגהות הב"ח על רי"ף עירובין יז.
Hagahot HaBach on Rif Eruvin 17a · הגהות הב"ח על רי"ף עירובין · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר אביי וכו' עד תיבת שהגיע מוקפת ונ"ב כך היא הגי' בא"י אמר אבי מיא רבעה וכן תני רמי בר יחזקאל. וכך כתב הרב המגיד בפכ"ח מהל' שבת שכך מצא הגירסא בהלכות הרי"ף ובספר העיתים ופירשה שהשאלה היתה ללישנא בתרא אליבא דרב יוסף דאמר בשחוט המשקולת יורד כנגדו אפי' יותר מאלפים סוף סוף שיעורו עד כמה והשיב אבימי עד ארבעה ר"ל ארבע' אלפים כלומר שהיה בעמקו פחות מד' אלפים אבל אם יש בעמקו ד' אלפים אינו מבליעו בחבל של נ' אמה אפי' חוט המשקולת יורד כנגדו וכך פסק הרמב"ם ז"ל שם. גם מדברי ה"ר יהונתן נראה להדיא שהיה גורם כך בדברי הרי"ף אלא שפירש בע"א דארבעה ר"ל ד' טפחים וקאי נמי אלישנא בתרא דרב יוסף דבעמקו של גיא יותר מאלפים אין רשאי להבליעו אא"כ זקוף בשפתו ממש ד' טפחים ואח"כ מתחיל השפוע כזה אבל אם הזקיפה הזו היא פחותה מד' טפחים אז מקדרי'. ומ"ש ה"ר יהונתן קודם זה דבחוט המשקולת יורד כנגדו עד ד' אמות מודד מדידה יפה היינו ר"ל שאין כאן מדרון כלל כזה ואפי' יש שם קצת מדרון כזה מ"מ כיון שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגד שפת גבהו ד"א ה"ל כאילו אין כאן מדרון כלל ומודד קרקעיתו מדידה יפה לבד וזה הוי חומרא דלא ממעטי' ליה ע"י קדור חצי קומת אדם. אבל אם אין חוט המשקולת יורד כנגדו עד ד"א אז מקילינן ביה וממעטי' ליה ע"י קדור וא"כ לפירושו הא דקאמר בסוף חוט המשקולת יורד כנגדו לא הוי פירושו כפירש חוט המשקולת יורד כנגדו שבדברי רב יהודה אמר שמואל. וזה ודאי דוחק גדול. גם לפי פי' שפירש ד' טפחים א"כ מנ"ל לפרש למעלה דשיעור חוט המשקולת יורד כנגדו הוי עד ד"א שהרי פי' ד' דקאמר אבימי ורמי בר יחזקאל פירושו הוי ד"ט וא"כ אין לך ראיה מן הגמ' לשיעור ד"א הללו. גם יש תימה בדבריו שהוא קורא הקדור קולא ומדידה היפה בקרקעות הגיא הוא קורא חומרא ולפי הנראה הוא ההיפך שהרי כשהוא מדלג כל השפוע ואינו מודד אלא קרקעית הגיא מרויח כל השפוע משא"כ בקדור וק"ל:
מתוך ה' אמות אבל כו' מתוך ד' אומדו כצ"ל:
כנגדו שירחי' השיפוע כו' לקרקעיתו ד' אמות כצ"ל:
צ"ל שיגיע להילוך ה' אמות אבל מתוך ד"א כצ"ל:
ה"ג אין מודדין אלא מומחה כצ"ל:
ע"י קידור לא אמרן כו' הילוך כל הגיא כצ"ל:
נ"ב תימה דהכא נקט לישנא דרש"י והוא בעצמו לקמן פירש דארבע' ר"ל ארבע' טפחים דלא כפרש"י וכמ"ש בסמוך:
נ"ב ורב אלפס פי' שהוא מקום שוה ומישור נראה שדעתו כדעת ר"ח על פי מה שפירש ר"ת דבריו בתוס' כלומר דרך ישרה ומכוונת כנגד העיר שלא ילך לצדדין וימדוד ואח"כ יבא כנגד העיר וצופה כנגד [חסר בכ"י] כן דלפעמים יש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו להבליע או לקדר. וכ"כ רבינו ירוחם בני"ב חי"ח בהדיא שר"ח כתב ממש כלשון הרי"ף ושר"ת פירש דברי ר"ח כמ"ש התוס' וממילא שכן היא דעת הרי"ף ג"כ. אבל לבי מגמגם בלשון ומישור שאמר שאינו משמע כלל שכוונתו שיהא מכוון כנגד העיר. ולכן נראה לענ"ד שאפשר לפרש כונת הרי"ף שאמר כנגד העיר יש מקום שוה ומישור בקרקע חלקה אע"פ שיש ג"כ באותה צד במקום אחד הרים וגאיות אין מודדין אלא במקום שוה ומישור ומקולי עירוב שנו כאן כמו שמשמע כל דיני משנה זו אבל אם אין באותו הצד רק מקום הרים וגאיות שלא נוכל להמלט בשום צד שלא נפגע בהם נדון בהם הדין המפורש במשנה וכמו שפירש הגאון ואין בין פירוש הרי"ף לפי' הגאון חלוק בדין אלא בפי' לשון מומחה לבד. אלא לפי' ר"ח ע"פ מה שפירש ר"ת נראה לומר שס"ל לפרש המשנה לחומרא ומודדין במקום שיש הרים וגאיות אע"פ שיש ג"כ באותה הצד מקום שוה ומישור בקרקע חלקה. ולבי אומר לי שלא היה כתוב לפני ר"ת בפירש ר"ח רק אין מודדין אלא מן המומחה וכך משמע בתוס' ואשיר"י והגהות מיימוני בפכ"ח מה"ש. שוב מצאתי כך להדיא במרדכי הארוך וז"ל ור"ח גריס אלא מן המומחה ופר"ת דרך ישר ומכוונת כנגדה עיר שלא ילך לצדדין כו' ודלא כדמשמע מדברי רבינו ירוחם ודו"ק: