הגהות הב"ח על רי"ף ברכות מ:

נ"ב עי' ספ"ק דעירובין סי' תקצ"ב:

נ"ב חולין דף קו וע"ש בגמ' ובפירש"י הגי' מהופכת:

נ"ב ברכה:

נ"ב היא:

אפשר לומר שטעמם דדבר הראוי ליקרב ע"ג המזבח היה חייב במלח אם היו מקריבין אותו כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח ומש"ה פירשו הגאונים שנהגו לבצוע על המלח לפי שהשלחן נקרא מזבח וכתיב במזבח על כל קרבנך תקריב מלח כמ"ש בשבולי הלקט וכיון שמי' האחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח א"כ כל שאוכל דבר שאינו ראוי ליקרב על גבי המזבח דאינו צריך מלח אינו חייב ג"כ במים אחרונים והר"י השיג עליו דהא ודאי טעם מים אחרונים הוא נמי משום קדושה שמעביר הזוהמא בלאו הך טעמא דמלח כמו שנתבאר לעיל על הגליון אצל והתקדשתם כו' ודע דהר"ן פ' כל הבשר כתב בשם י"א בהיפך דאדרבא כל דבר שאינו קרב על גבי המזבח דוקא בעי מים אחרונים מפני שקרוי מזוהם כדאמר בהמה שקרבה ע"ג המזבח פסקה זוהמתה וגם על זה יש להשיג דודאי אפילו דבר הקרב ע"ג המזבח שאינו מזוהם בעי נמי מים אחרונים משום מלח הלכך אידי ואידי בעי מים אחרונים: