הגהות חוות יאיר על בבא מציעא ט.

צ"ע דא"כ חזר וקנאו מבע"ח נמי. י"ל אה"נ רק דלא שכיח לשעה שהרי אילו היה לו לא טריף בע"ח לקוחות. ומה שאמרו רז"ל דהמוכר מחוייב להחזיר לו היינו אם יבא לו מעות אחר זמן א"נ י"ל כיון (דב"ח) [דלוקח] הוי מצי לסלק למלוה במעות הרי לא חביבא עליו וצ"ע גם כן באפותיקי מפורש בחייו ודו"ק נ"ל וכן דייק רש"י:

מאי גזלי מינך. והתוספות הקשו במכר נמי הלא צריך להחזיר לו מעותיו ע"ש שהתירוץ צ"ע ועכ"פ הו"ל לש"ס לומר דאיכא בינייהו בהחזיר לו מעותיו עיין בקונטרסין שלי:

ושאני הכא שכבר מכרה וזכה בה הלוקח והיתה בידו:

בגמ' דע"ב ע"ב עיין לקמן ברי"ף סי' תמח:

ק"ל הלא ע"כ אין גובה ממשועבדים עד אחר ששלמו יומי אכרזתא אולי יש לו בני חורין ותו לא ק"ל ניחא ליה אפילו לרב פפא כ"ש דלאינך קשיא וי"ל אע"פ דאי טעין לא ניחא לי דאיקני וכו' לא כייפינן ליה דתו לא הוי אומדנא דמוכח כמו אילו קנאו תיכף דלא מהימן מ"מ יש סברא דגם אח"כ ניחא ליה ולא מיקרי לא ניתן ליכתב כך נ"ל. א"נ י"ל דמ"מ מעיקרא ניתן ליכתב דמסתמא יפייס ודו"ק:

לפי שעה ועי' תוס' [טז א ד"ה מאי גזלינא]:

א"כ אם פרע לו ברצון אף אח"כ אמרי' לאוקמיה קמי לוקח בעי וצ"ע וכי לעולם:

ברש"י בגמ' שמצא זה קרקע צ"ע ואם אין לגזלן שום קרקע מהו רק שמכריזין מי שיודע לו נכסים וצ"ע עיין טור סימן שעד. ועוד צ"ע אם כבר העמידו בדין גמרא דף טז ע"א בההיא הנאה דלא קאמר ליה מידי וכו' עיין שם: