הגהות חוות יאיר על בבא מציעא סב:

צל"ע אם ר"ל דשבקינן גם להבא מעותיו של זה ביד האחר לעשות סחורה בו ולא יעלה על לב גם מה ראיה ממעשה דאיסור אפילו לפי דעתם שהיה ג"כ ממונו של אחד ע"כ פליג הוא בריוח ובעל הקרן יטול את שלו ואין ראיה לכאן. ואם ר"ל לשעבר שכבר הרויח זה בחצי הממון והטעם דלא שקיל בעל הממון ריוח משום רבית אין ענין לראיה מההוא עובדא גם לא יתכן לשון מאי דעבד עבד וכי נאמר על הגוזל ממון ומתעסק בו מה דעבד עבד גם נ"ל שבאיסור רבית לא יחלוק הרי"ף:

לעיל רמז ש"ט באלפסי:

פ' איזהו נשך רמז תל"א באלפסי:

לעד"נ דאין מזה ראי' די"ל דפליג כדרך חלוקת השותפין שמפרישין תחלה סך של קרן לבעל המעות ה"נ עביד ר"ס כן ואפשר שהוא היה בעל המעות רק על הנשאר והוא הריוח באו לב"ד. וה"ל להרי"ף לומר שאני התם דמטי זמן חלוקה כי כלה זמן שותפות ותדע דאל"כ חלילה לר"ס להזיק לאיסור ולשוי נפשיה הדרנא. והכי מוכח מהנך תרי כותאי דכבר נגמר עסק השותפות משא"כ נדון דשיטת הרי"ף פה כדמוכח מלשונו. רק מדברי הרב בסמוך בעמוד ב' משמע דסתם עיסקא בלי זמן ומ"מ י"ל דשם מיירי שנגמר העסק עמ"ש הרי"ף בסמוך וע"ע בהרא"ש פרק המקבל סימן ט':

טירחא יתירא נ"ל: