הפלאה על כתובות רכג

ארץ ארץ הכניסי פירותיך למי את מוציאה וכו'. יש לפרש ע"פ מ"ש דהע"ה שבחי ירושלים את ה' הללי אלהיך ציון כי חזק וגו'. ענינו ידוע כי ה' הוא מדת הרחמים ואלהים הוא מדת הדין ואמר כי כמו שחיוב השבח ברכת הארץ בהיותינו שם כן ראוי לך ציון להלל על אלהיך שהוא מדת הדין שבך שחומותיך פרוצות כי מה שחיזק בתחלה בריחי שעריך הוא היה הברכה אשר ברך בניך בקרבך אבל כשאין בניך בקרבך למי יחזק לארמיים הללו. ואמר השם גבוליך שלום ר"ל זה השלום ששם ה' בגבולי ירושלים בהיותינו בהן הוא אשר חלב חיטים ישביעך לעתיד ב"ב:

שם ת"ר בברכותיה וכו'. ענינו הוא כי כבר כתבנו לעיל שא"י היא מכוונת נגד שער השמים עיני ה' אלהיך בה והיא מקבלת השפע ומחלקת לשאר ארצות. וכן הוא אומר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף פי' מא"י שמשם תצא תורה שנקראת אמת ומשם השגחת הש"י לדון העולם. גם ה' יתן הטוב כשהקב"ה משפיע מקבלת תחלת השפע מן השמים ומשם היא מתפשטות. ויש לפרש בדרך רמז כי אמרו כל העולם שית אלפי פרסי וא"י הוא ד' מאות פרסי חלוק העולם לרצועות של ד' מאות פרסי תמצא חמשה עשר רצועות חלוק אותן ג"כ לרחבן תמצא ט"ו רצועות על ט"ו רצועות והוא שני מאות ועשרים וחמשה רצועות שכל רצועה הוא ת' על ת' וחלק אחד מהם הוא א"י. הרי שארץ ישראל בברכתה היא מחלקת לרכ"ד פעמים כמותה. וזהו לדרך פעמיו ר"ל רכ"ד פעמים כמותה. וק"ל: