האמונה והבטחון סו

כחי כמו ולאין אונים עצמה ירבה. ינתן לי כחי שהוא מדת הדין ר"ל תורה שבעל פה ואביו קרא לו בנימין כלומר בן ימין ר"ל ינתן לי מדת ימין ר"ל שבכתב זה שמאל של זה וזה ימין של זה ודע שמדת הדין לאם ומדת הרחמים לאב ועכ"א דוד כרחם אב על בנים רחם וגו' וכשבא הכתוב לייחס מדת הרחמים לאמות קורא אותן נשים סתם ולא אמות כדכתיב ידי נשים רחמניות וכשבא לייחס להם מדת הדין הוא קורא אותם אם כדכתיב אשר וסרתו אמו והפך הדבר לזכר כשבא לייחס אליו מדת רחמי' קורא אותו אב כש"נ כאשר ייסר איש את בנו ומה שאמר שלמה שמע בני מוסר אביך וכן מוסר אב. לפי שלא יתכן לומר בלשון איש שמע בני מוסר איש שמשמעו איש זר שאינו אביו אבל ייסר איש מורה עליו שהוא אביו אינו סותר דברינו שכבר ידענו שנדבר על הדין בהרבה מקומות נמצא בנימין שלם מכלם כמפורש ואם כן דן שלא נתפרש בו כל כך מדת רחמים כמו שנתפרשה בבנימין ולכך הוליד י' בנים כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם. ונקרא ידיד ה' שנאמר ולבנימין אמר ידיד ה' ולזה הפי' באומר ישכון רמז אל ה' ופי' כי באו' ישכון ה' חוזר אל ידיד. ענין אחר ראובן יורה עליו פחז כמים שמעון ולוי יורה עליהם כלי חמס ארור אפם כי עז יהודה יורה עליו ידך בעורף אויביך זו הקשת כמ"ש ללמד את בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר זבולן מורה עליו לחוף ימים ישכון וכתיב ולמקוה המים קרא ימים יששכר יורה עליו רבץ בין המשפתים כלומר בין ב' תחומין וסמיך ליה וירא מנוחה כי טוב דן מורה עליו נחש עלי דרך ואומר ודרך נחש עלי צור גד מורה עליו והוא יגוד עקב אשר יורה עליו מאשר שמנה לחמו וכן מורה עליו והוא יתן מעדני מלך. נפתלי מורה עליו אילה שלוחה וכן הנותן אמרי שפר שהוא רמז לברכה כדעת התרגום שאמר יהון מודן ומברכן עליהון וז"ש מלאך הממונה על התפלה ממתין עד שיתפלל כנסיה אחרונה שבישראל ונוטל כל התפלות ועושה אותן עטרה להקב"ה. יוסף מורה עליו בנות צעדה עלי שור בנימין מורה עליו ולערב יחלק שלל וכה"א כל אלה שבטי ישראל י"ב. וזאת אשר דבר להם וגו' ברכם מז' מעיינות וכל מה שכתבתי בענין השבטים אין כונתי אלא על הענינים הכוללים בכח של יעקב ואע"פ שיש הפרש בין הפירושים אין לדחות אותם שמא הא' מהם נבחר לשמים ולא נדע איזה יכשר הזה או זה אם שניהם כא' טובים וע' פנים לתורה ובפירוש אמרו שמא יאמר אדם מאחר שהללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין הללו מטמאין והללו מטהרין האיך אני לומד תורה מעתה כלם נתנו מרועה א' אלו ואלו דברי אלהים חיים וכולן אב אחד אמרן

פרק כה אחר שכתבתי סדר תולדות השבטים ופירשתי כחם אכתוב סדר דגליהם ואתן טעם למה היו חונים ג' אלה בדגל א' ותמצא לפי מה שכתבתי יהודה ויששכר וזבולן היו מכח א' אע"פ שהא' עכ"פ יותר וכן היו דגל אחד כסדר שנולדו ונתייחס הדגל מיהודה שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה והטעם להתייחס דגל אליו מפני שהי' ראשון לכח ההוא וסמיך לו יששכר שנאמר והחונים עליו מטה יששכר וסמיך ליששכר זבולון וטעם להיותם על זה הסדר שכן הוא תולדותם בבני לאה ורז"ל פי' למה היה דגל יהודה במזרח ומדבריהם נלמוד שהיה ראוי להיותו ראשון וכן ראובן ואפרים ודן וכל א' וא' לפי מקומו נקרא שני שלישי רביעי' דגל שני דגל ראובן שנא' דגל מחנה ראובן תימנה לצבאותם ונתייחס הדגל לראובן כי בו התחילו התולדות והוא היה הבכור לאביו ולאמו. וסמיך לו שמעון שנ' והחונים עליו מטה שמעון וכן ראוי להיות לפי מה