האמונה והבטחון יב

וכן כולם עד א' מאין סוף ועל זה אמר בספר יצירה י' ספירות בלי מהי' ולא ט' י' ולא י"א וכו' והחסיד ר' יצחק פי' י' ולא ט' בענין אחר וכל פירוש שירחיק שאינם אלא ט' או כי הם י"א הוא טוב וכ"ש ח' וו' וה' או פחות או י"ב וי"ג או יותר ואע"פ שהקציצה באחד מי' דברים. דכמקצצין בעדן לעקור ממנו בגן הנטוע כמ"ש ויטע ה' אלהים גן בעדן. אבל ירבעם בן נבט חטא לפי דעתי שקצץ לחמש בן חמש וע"כ נקרא חבירו הגוזל אביו ואמו וגו' וע"כ עשה צורת עגל זהב ואמרז"ל במ' תענית אמר ר' האי דריא דמיא לעגלא וקאי בין לתהומא תתאה פי' מלאך הממונה על הגשמים כך שמו. ולפי דעתי לא עשה עגלים לכונת ענין אלא לצור' המקומות ואלו היה צרי' עוד להניח במק"א הי' עושה ג' או ד' אך הכוונה היתה לכלול ב' הכחות כדי להפסיק כח הימין מן האמצעי כי הכח נמשך אל החומר שהצורה נדבקת בו

פרק ד' על דרך היחוד אמר הכתוב כי ביה ה' צור עולמים כמו שפרשתי ועל הרכיבה בערבות כתי' סולו לרוכב בערבות ביה שמו ובהגדה אין הקב"ה רוכב בערבות לא בקדוש שמו ולא בברוך שמו ולא בה' צבאות שמו אלא בב' אותיות הללו מפני שבב' אותיות הללו ברא הקב"ה את עולמו וכו' וב' אותיות הללו שהם ב' של ביה ה' צור עולמים וב' של ביה שמו אין שמושה של זה כשמושה של זה כי אות בי"ת פעמים תורה על עצם הדבר הנרמז והמכוון בתיבה שהיא נאה לשמשה כגון אשר בחרת באברם ופעמים תורה של דבר שהוא תוך הדבר המכוון בתיבה כגון ויוסף היה במצרים ופע' שמורה על אות וסימן בהיותו בין שני עניינים כגון ביד חזקה ובזרוע נטויה ובאותות ובמופתים. ופע' תורה על חבור ב' דברים במקום עם כמו הרק אך במשה דבר ה'. ופע' במקום בעבור כמו באהבתו ובחמלתו. וזאת של ביה שמו לפי מ"ש בהגדה משמשת כבי"ת של רוכב שמים בעזרך שלא כדרך הפשט שאני עתיד לכתוב בו ר"ל בפ' של רוכב שמים. אך מה שיש לפ' סולו לרוכב בערבות הוא שנאמר ע"ד פשט סולו ביה שמו לרוכב בערבות ועלזו לפניו והושם ביה שמו ועלזו לפניו כדי לשמש לשניהם כלומר סולו אליו ביה שמו ועלזו לפניו כמו כן ביה שמו. וזאת של ביה ה' צור עולמים משמשת על ב' עולמות העוה"ז והע"הב. העה"ז נברא בה"א והעה"ב נברא ביו"ד נמצאו ב' ביתין אלו משמשות בענין א' וכאמרם שבב' אלו ברא ב' עולמים אין אנו יודעים איזה מהן קודם אבל שאנו רואים היו"ד משמשת קודמת לה"א בשמו הגדול וה' אחרונה בסוף השם אנו יודעים שהעה"ב נברא תחלה ואח"כ נברא העו"הז. ובספר הבהיר ישב ר' ברכיה ודרש האי מאן דקאמרי כולי יומא עה"ב ולא ידעינן מאי קאמרינן עה"ב ומתרגמי' עלמא דאתי ומאי עלמא דאתי מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לברוא אור להאיר ונברא אור שאין כל בריה יכולה לשלוט בו עינא ראה הקב"ה שאין יכולין לסובלו לקח שביעית ושם להם במקומו והשאר גנזו לע"ל אמר אם יזכו בזה השביעית וישמרוהו יזכו שאתן להם זה עולם האחרון היינו העה"ב שכבר בא מקודם ו' ימי בראשית הה"ד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכשאמר העה"ב נברא ביו"ד ר"ל יו"ד וה"א. וכשאמר העה"ז נברא בה"א ר"ל בה"א ויו"ד נמצא שם שלם בב' עולמות ויהיה רמז למדת רחמים ששתפה הקב"ה עם מה"ד לבריאת העולם שנ' ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ולא הזכיר בכל ששת ימי בראשית אלא מה"ד בלבד. ולא יבין טעם הדבר ר"ל מפני מה לא נזכרה מדת רחמים במעשי בראשית מאחר ששתפה במה"ד אלא היודע עיקר שמיטין ויובלות ומצאתי רמז לזה וסמך בפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ. שיש בהם שם בן ד' אותיות