העמק דבר על במדבר לג:נב

והורשתם. שורש רש משמע דבר וחילופו כמו הרבה שרשים שמשמעם כך. וכאן הפי׳ שתגרשו ותסירום מירושתם. וכך הוא ת״א:

ואבדתם את כל משכיתם. היינו רצפת אבנים. והנה יש מהם מחובר מעיקרו שאינם נאסרים. אבל מכ״מ הזהיר הכתוב לאבדם שלא יהיו ניכרין מקום שעבדו ע״ז. ואחר שתלשן מותרין בהנאה כדאיתא בע״ז דמ״ו דאבני הר שנדלדלו ואין יד אדם תופסת בו אינו נאסר:

ואת כל צלמי מסכתם תאבדו. חזר וכתב מצות אבוד. משום שאין זה האבוד דומה להראשון. שאין האיבוד שם אלא עקירה ממקומם ומכ״מ מותרין בהנאה. משא״כ צלמי מסכתם אסור לגמרי. וגם לא מהני ביטול כדין אשרה דמשה. ואין לזה תקנה אלא באבוד מן העולם:

ואת כל במותם. שאין בהם משום ע״ז. שלא נעבדו אלא שהיה קיבוץ לעובדים ע״ז. מכ״מ. תשמידו. שלא יהא זכר לע״ז בא״י: