העמק דבר על במדבר יט:יז

ולקחו. הב״ד שהי׳ בידם האפר משומר כמש״כ לעיל ט׳:

לטמא. בשביל הטמא. דהנושא אפר חטאת שלא לצורך טמא. היא מטמא. ואח״כ הוא פוסל את האפר. מש״ה בעי לקיחה בשביל צורך הזאה על הטמא:

ונתן עליו. הנוטל מעט האפר מיד ב״ד. יתן עליו. היינו בשביל הטמא מים חיים אל כלי. כ״כ התוס׳ יומא דמ״ג. והאי ונתן אתרוייהו קאי אמים ואאפר היינו שיתן האפר על הכלי אחר שנתן על אותו כלי מים. כ״כ התוס׳ וריטב״א סוכה דל״ה ב׳. והוא פשט המקרא. והדרשה תדרש ג״כ. והנה כתיב הכנה זו בטומאת אהל. ולא לעיל בנוגע במת ממש. ללמד דאע״ג שקידש את המים לשם טומאה קלה עולה גם לטמא הנוגע במת החמור: