העמק דבר על ויקרא יח:כח

ולא תקיא הארץ אתכם. לפי הפשט נראה ממקרא הסמוך כי כל אשר יעשה וגו׳ ונכרתו וגו׳ דה״פ שלא תחשבו דעריות לא יהא גורם אלא גלות כמו שקאה הארץ את הגוי אשר לפניכם שכמה מהם יצאו מא״י ולא רצו להלחם אבל לא כן יהיה עמכם אלא כל אשר יעשה וגו׳ ונכרתו וגו׳. כך היה נראה עיקר הפשט. איברא חז״ל לא פירשו הכי בשבת פ״ב ולמדו מכאן דעריות מגלה ישראל מן הארץ. הרי מפרשי ולא תקיא. היינו שטומאה זו יגרום שתקיא הארץ אתכם כמו העמים אשר לפניכם. אמנם שני הפירושים מוכרחים. שהרי המקרא קאי על שני האופנים שביארנו. א׳ ע״י נימוסי המדינה. והב׳ ע״י תאוה. ומזהיר הכתוב על הכלל כפי׳ הגמ׳ שלא יגרום גלות. והפי׳ מוכרח ממה דכתיב להלן כ׳ כ״ב ע״ש. ועל הפרט אם יהיו יחידים חוטאים בתאוה לא יהיו כמו אנשים יחידים משארי אוה״ע שהיה בא״י וקאה אותם. אלא יהיו נכרתים והיינו דכתיב מקרב עמם תניא בת״כ ועמם שלום. פי׳ אימתי המה נכרתים כשכל העם אינם חוטאים משא״כ אם כולם חוטאים בעריות הרי אלו גולים מן הארץ כדברינו: