העמק דבר על שמות כה:כב

ונועדתי לך שם. היינו קביעות מועד לדבור כפרש״י. ואינו כמו הכתוב להלן כ״ט מ״ג ונועדתי שמה לבני ישראל. דשם משמעו גלוי שכינה בשביל כבוד ישראל. וכדתניא בת״כ ויקרא פ׳ ב׳ רא״א ונועדתי שמה לב״י עתיד אני להיות ועד ולהתקדש בהם. אבל כאן ונועדתי לך משמעו לדברות וכמו הכתוב שמה אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם. ומש״ה כתיב ונועדתי מלא ושם כתיב חסר אלא משום דכאן משמעו היעוד באופן מלא היותר אפשר מלא כבוד אור פני ה׳. משא״כ שם לא היה לכלל ישראל יעוד מלא:

ודברתי אתך. אם נפרש שהוא ביאור על ונועדתי כדי שיהא הדבור. היה ראוי לכתוב לדבר. וגם אליך מיבעי כלשון המקרא שם אשר אועד לכם שמה לדבר אליך. אלא הוא דבר בפ״ע. וכאשר יבואר בס׳ במדבר ס״פ נשא פי׳ המקרא ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו שהיו שני אופני דברות. פרשה מתורה שבכתב בזה כתיב בכ״מ אליך או אליו. דבזה לא דבר משה מאומה אלא האזין והקשיב דבר ה׳ אליו ועוד היה דבור בתורה שבע״פ בזה כתיב אתך שמשה היה ג״כ מדבר וחוקר. ובזה האופן לא היה יעוד. וא״כ פי׳ הכתוב כאן ונועדתי לך שם. היינו לדבר אליו תורה שבכתב ודברתי אתך היינו משנה והלכות שבע״פ בלי יעוד:

מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות. ובס״פ נשא כתיב וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. היינו שמה שהיה יותר מצומצם הוא יותר נעלה ובאמת היה הקול יוצא מבין שני הכרובים אבל לא שמע אלא שהיה יוצא מעל הכפרת בכלל והבין שהוא מבין שני הכרובים:

את כל אשר אצוה וגו׳. לפנינו כתיב את. ולפני רש״י וראב״ע היה כתוב בס״ת ואת (וידוע שנמצא כת״י פרש״י להיפך). ועיקר דברים אלו נראין מיותר. ובא להוסיף איזה דבר. ולפי הנוס׳ את קאי על אותו מאמר ודברתי אתך. ומתפרש כמו שביארנו בס׳ במדבר ט״ו כ״ג. שיש שני אופני תורה שבע״פ. חדא הלכות המקובלות מהקב״ה. שנית מה שהעלה משה בעמלו ובסיעתא דשמיא. וכן הפי׳ כאן ודברתי אתך וגו׳ את כל אשר אצוה וגו׳ אפילו סיעתא דשמיא מה שתעלה בפלפולך והי׳ מאותו מקום לכוין לאמתה של תורה. ולפי הנוס׳ ואת. הוא דבר בפ״ע ומתפרש כמו בס׳ דברים י״ח י״ח ודבר אליהם את כל אשר אצונו. והיינו דברות לשעה. וכן כאן הוסיף הקב״ה לבד דברות התורה שבכתב ושבע״פ. היה עוד דברות לשעה. וכמש״כ ס״פ נשא: