העמק דבר על דברים כד:ה

ולא יעבור עליו. פרש״י ורמב״ן עליו על הצבא. שהאיש לא יעבור עה״צ לשום דבר. אבל הרמב״ם הל׳ מלכים פ״ז מפרש עליו על אותו איש וכ״ה מבואר בגמ׳ סוטה דמ״ד עליו אי אתה מעביר אבל אתה מעביר על אחר. וא״כ קאי אזהרת לא יעבור על מי שמנצח במלחמה היינו המלך או שר הצבא שלא יעברו על האיש לכופהו לצאת מביתו לשום דבר:

נקי יהיה. פטור הוא מעבודה אבל רשאי לצאת:

ושמח את אשתו. אינו מ״ע לשמח את אשתו כל השנה הראשונה דזה אינו ואפילו מדרבנן אינו מחויב לשמחה אלא שבוע אחד. וכבר עמד ע״ז בס׳ יראים. אבל האמת דפי׳ ושמח את אשתו אינו אלא רשות דיכול הוא לשבת בביתו ולשמח את אשתו. אע״ג שכל ישראל בצער מלחמה וכ״ת מנלן דהפי׳ כך דילמא באמת מ״ע וחובה הוא הא ל״ק דמגופא דקרא מוכרח הכי מדלא הזהירה תורה אלא על המלך וכדומה שלא יעבור עליו משמע שאם רוצה בעצמו שרי:

אשר לקח. טעם הוא שהזהיר הכתוב בזה משום דהיא חדשה לו ועדין לא נשרשו בחיים ואם יסיח דעתו ממנה יוכל להיות שינתק החבל לגמרי. אבל בלי כפיה רשאי לצאת וממילא לא יצא אם לא יהא ברור שישוב לאהבתה: