העמק דבר על דברים כד:ד

לשוב לקחתה להיות. דוקא באירוסין וביאה מוזהר כדאיתא בקדושין דע״ח קידש ולא בעל בעל ולא קידש אינו לוקה:

אחרי אשר הוטמאה. כבר ביארנו כ״פ דרך משנה תורה לכלול שתי אזהרות במקרא אחד. וה״נ קאי כאן על הא דכתיב כי מצא בה ערות דבר. דאחר שנטמאה בזנות אסורה לבעל וזהו דרשת הש״ס ביבמות די״א ולפי הפשט מיירי גם כן אחר שנתגרשה דוקא ופי׳ הוטמאה היינו בדברי כיעור דמקרי טומאה כמש״כ בס׳ במדבר פ׳ סוטה. ולא מיבעי לשיטת הירו׳ דהיא אסורה בזה כמש״כ שם וא״כ אפילו לא גירשה היא נקראת טמאה אפילו לתלמודין דמותרת היא לבעלה אינו אלא כ״ז שלא גירשה משא״כ אחר שגירשה לכ״ע אסורה לו:

ולא תחטיא את הארץ. דזנות מכחיש פירות הארץ כדתנן שלהי מס׳ סוטה הזנות והכישופים כלו את הכל. ודברים אלו גורמים לזנות ומחטיא את הארץ: