האדמו"ר הזקן פה

א הנה מ"ש הט"ז באו"ח הלכות תפילין סי' ל"ב ס"ק כ"ו שאם מניח פחות מכשיעור ט' אותיות, אחר פ' שמע ופחות מכשיעור קודם פרשה והיה א"ש. נעשית פ' והא"ש סתומה וד"ה שהריוח מכאן ומכאן מצטרף לכשיעור. אישתמיטתא מש"כ הטור בי"ד סי' תנ"ה בענין סתומה שאם גמר בסוף השיטה בפחות מכשיעור יניח שיטה שני' חלוק ויתחיל בשיטה ג' דווקא ולא סגי במה שיתחיל בשיטה שניה אחר שיניח ריוח מעט מכדי כשיצטרף ריוח זה עם הריוח שבסוף שיטה הראשונה ולמה לו להניח השיטה שניה חלק לגמרי אלא ודאי דאין מצטרפין וכן הרמב"ם שכתב בענין סתומה שאם אין בסוף השיטה כדי שיעור ט' אותיות ותיבה יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח בשיטה שניה לאו למימרא שהמעט ריוח מצטרף עם הריוח שבסוף שיטה הראשונה אלא דמיירי שהניח בסוף שיטה הראשונה כשיעור ט' אותיות רק שלא היה כשיעור גדול לכתוב גם תיבה אחר הריוח ולזה מועיל מעט ריוח שבתחלת שניה שעושה אותה סתומה מאחר בהניח כשיעור ט' אותיות במקום אחד והוא שיעור פרשה להפריש וליתן ריוח בין פ' לפ' אלא שא לא היה מעט ריוח בתחילת שיטה שניה היתה פ' פתוחה וע"י המעט ריוח שמשייר בתחלה ומתחיל באמצע שיטה נעשית פ' סתומה שעי"כ סותמות כל הריוח שבסוף השיטה הראשונה סבירא לי' בפירוש הירושלמי פתוחה מכאן ומכאן סתומה כפשוטו דאם היא פתוחה מסופו וגם מראשו הרי היא נידונית כסתומה. ומ"ש הרמב"ם ז"ל מעט ריוח כו' כתב כן מסברא ומעט ריוח נמי סגי ולא בעינן כשיעור פתוחה דוקא מכאן ומכאן דמאחר שהניח כשיעור במקום א' סגי אבל אם לא הניח כשיעור במקום א' רק שע"י צירוף ב' מקומות יהיה הריוח לא מהני דעת הרמב"ם אלא לעשותו סתומה מאחר דכבר נקרא שם פרשה עליה אבל לא להשלים השיעור להיות נקרא פ' עי"כ. והנה הט"ז נמשך אחר תשובת מהרמ"פ כמבואר בסיום דבריו ומהרמ"פ למד מהסמ"ק ה' מזוזה ובסמ"ג שם ביאר בפי' דברי הירושלמי פ' מכאן ומכאן התומה בכה"ג שאין במקום אחד כשיעור וכתב דהירושלמי דווקא לענין מזוזה אתמר דווקא במזוזה היא סתומה וכה"ג להכירא בעלמא לפי שאין הפרשיות סמוכות בתורה והיא סתומה גמורה שאין בה שיעור פ' בסוף שיטה ולא בראש שיטה ע"כ. ומשמע להדיא דר"ל דהוי סתומה גמורה כמו פ' ויחי שאין שם פ' כלל והכי נמי אין נקרא עליו שם פ' כלל מאחר שאין שם שיעור פ' לא בסוף שיטה הראשונה ולא בראש שיטה שאחרי' וזהו ג"כ כוונת הרא"ש והטור סי' רפ"ח עב"ח וב"י שם דמבואר להדיא מדבריהם כך וא"כ אין ללמוד משם לתפילין להיות נקרא בשם פ' סתומה וגם אין ללמוד משם להכשיר סתומה לגמרי שלא נקרא עליה שם פ' כלל מזה הטעם עצמו שבמזוזה לפי שאין סמוכות בתורה דהא במזוזה אמרינן בגמרא דעבדינהו פתוחות ש"ד מה"ט לפי שאין סמוכות בתורה ובתפילין קיימא לן דאם שינה פסול. ובאמת על מהרמ"פ אין לתמוה כ"כ דבפתיחות נמי יש להכשיר בתפילין כמו במזוזה א"כ י"ל דה"ה והוא הטעם בסתומה לגמרי. אבל הט"ז עשה סמוכות לדברי הרמב"ם מהגמרא דיש לפסול בתפילין נמי כשהפ' והיה א"ש פ' (ויש לחזק ראייתו ולהוסיף בה דברים אלא שאין כאן מקום להאריך) ע"ש בס"ק כ"ה שכ"ה עיקר לדעתו ואין ללמוד מתפילין למזוזה וכן הביא דעת מהרמ"א וא"כ לדידהו לא מהני סתומה לגמרי דמהני במזוזה להכירא בעלמא דלא ילפינן תפילין ממזוזה כלל דלא כמהרמ"פ ואיך הסכימה דעתם לדעת מהרמ"פ בסתומה זו וצע"ג. וממוצא דבר נשמע טוב טעם ודעת למ"ש הב"י בשם מהרי"א שהמנהג היותר מרווח ושרוב הגליות נהגו כמותו והוא שיניח בסוף פ' שמע פחות מכשיעור וקודם פ' והיה א"ש יניח ריוח כשיעור וכן הביא בש"ע ושם ביאר הטעם מפני שא"א לעשות סתימה לד"ה נהגו לעשות סתומה אליביה דהרמב"ם. והנה גם להרמב"ם יש דרך אחרת להניח אחר פ' שמע כשיעור וקודם פ' והיה א"ש יניח מעט ריוח דהא סתומה לרמב"ם כמ"ש בהדיא ולמה יסדו המנהג דווקא כצורה הראשונה (ועיין בש"ע של אדמו"ר נבג"מ) אבל לפי מ"ש בשם הסמ"ג והסמ"ק ושכ"ה דעת הרא"ש והטור וב"י וב"ח שמעט ריוח תורתו כסתומה לגמרי (חסר תיבה) להניח ריוח כשיעור אחר פ' שמע וקודם פ' והיה א"ש שלא נהגו בצורה מעט ריוח משום דלהפוסקים הנ"ל מעט ריוח כמאן דליתא דמי' וה"ז כאילו התחיל בראש שיטה ממש והיו פתוחה מסופו ולכך בחרו בדרך הראשונה להניח בסוף שמע פחות מכשיעור והשיעור יניח קודם