המקנה - קונטרס אחרון שצד

שם דאף לדעת בא"ח סי' שי"ד שחולק על תה"ד וס"ל דאף באיסור דרבנן אסור פ"ר מודה בזה דכל הראיות שמביא שם היינו בדבר שלא אסרו משום גזירה אבל בדבר שלא אסרו אלא משום גזירה כמו שמביא התה"ד שם ראיה מהמרדכי פ' הזורק דמתיר לשפוך מים אע"פ שיורד לכרמלית ע"ש וכמ"ש המ"א שם דרבנן לא גזרו אלא בר"ה ובכרמלית לא גזרו כשאינו מתכווין להוציאה דכיון שאינו מתכווין לא אתי להוציאה וה"נ כיון דאיסור מקח וממכר אינו אלא משום גזירה דשמא יכתוב כדאי' בביצה דף ל"ז ע"ש וכיון דאינו מתכווין לא גזרו

ועוד נראה דדברי הגאון מהר"א אשכנזי נכונים דמה שאמרו בירושלמי דאסורין למיכנס דמשמע דלא הי' בזמנם זה החופה שנוהגין בזמנינו בין בבתולה ובין באלמנה אלא על היחוד בלבד באלמנה וחופת הינומא הי' נוהגין בבתולה לבד אבל החופה שאנו נוהגין שווין בין בבתולה בין באלמנה הוי התחלת הקנין אפי' באלמנה כמ"ש ר"ס ס"א דמהא טעמא אנו נוהגין לברך תחת החופה ז"ב באלמנה אף דהוי הפסק גדול עד היחוד וגם מנין הז' ימי משתה דבחור שנשא אלמנת מתחילין מיד אחר החופה אף דהיחיד הוא בלילה והיינו משום דהוי התחלת החופה והיחוד ולא נגמר בין בבתולה ובין באלמנה עד אחר היחוד וקי"ל תחילת החופה קונה וכמ"ש ר"ס ס"א

ומ"ש הב"ש בסי' ס"א דבעינן ביחוד שיעור העראה לא נזכר בשום פוסק אלא דמשעת התחלת היחוד קונה אותה וה"ה לדידן בחופה זו שנוהגין כן אפי' באלמנה הוא התחלת היחוד ומ"מ אין לסמוך ע"ז לכתחלה וראוי ליחוד קודם שבת אפי' בבתולה כמ"ש המ"ב אבל בדיעבד אין לאסור הבעילה מטעמים הנ"ל ועוד נראה שיכול להתנות קודם הבעילה שלא לזכות עי"ז בשום זכייה עד שתייחד עמה אחר שבת וכיון ששניהם אינם רוצים שיזכה בביאה זו כגון זו שומעין להם כמ"ש כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו

סימן ס"ה סעיף א מצוה לשמח וכו' אמרו בגמרא דברכות דף ויו ע"ב כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות וכו' אף דמצוה הוא אפי' על מי שאינו נהנה וגם לשון עובר אינו מובן דמשמע דיש עבירה בדבר נראה דהכוונה בזה על מ"ש בכתובות יומא קמא מברך כולהו מכאן ואילך אי איכא פ"ח מברך כולהי ואם לא אשר ברא וכת' הרא"ש פ"ח היינו שמרבים הסעודה בשבילם וכתבו הח"מ והב"ש בסי' ס"ב סקי"ג קצת פוסקים הואיל וראוי להרבות בכבודו אף שלא הרבו מ"מ איכא שמחה יתירה וכיון שכבר ברכו ז"ב בשעת חופה ומה שמברכין אח"כ בסעודה היינו משום שמחת החתן במה שאוהביו סועדים עמו וכן בסעודות אחרות בפ"ח הרי דכל ה' ברכות בסעודה אינם אלא משום שמחת החתן באנשים הסועדים עמו לכך אותן שנהג חיוב עליהם לשמח חתן וכלה שהרי מפני זה מבררים בשבילם ז"ב ואם אינם משמחים הרי החמשה ברכות שאין מברכים אלא ובשביל פ"ח הם ברכה לבטלה חוץ מברכת אשר ברא דלא בעי פ"ח חמשה ברכות אילו תקנו נגד חמשה קולות לכך אמרו שעובר בה' קולות

סעיף ב בהג"ה אבל בתכשיטי' שעלי' מותר. כ"כ הטור ובאמת בלשון הרא"ש וז"ל ח"ג ראיית ההינומא כשהיא עלי' אין זה הסתכלות בפניה היינו אף שאינו מסתכל בפניה יכול ליראות ההנומא שעליה והוא ההינומא שמיוחד לכל כלה אבל אין ראיה מזה להסתכל בתכשיטים ומלבושים המיוחדים לה אפשר גם דעת הטור כן גם דברי האומרים דמותר להסתכל דאל"כ ואיך ידע להעד שיצאת בהינומא אינו מוכרח דאינו דומה ראי' להסוכלו' כמ"ש המ"א בסי' קכ"ח סכ"ג ס"ק ל"ה וז"ל ועיין סימן רכ"ט דמשמע דלשון להסתכל משמע דוקא להסתכל הרבה אסור אבל ראיה בעלמא לא מיחסרא וכו' ע"ש א"כ יכולין להעד בראייה בעלמא תדע דאיך יעידו עדים על קידושין וגירושין חליצה ומיאינין ושאר עדו' נשים אם לא יראו אותן אף שאסור להסתכל בהן

סעיף ג צריך לתת וכו' אף דתקנו כל להזכיר בברכה שוש תשיש ותגל העקרה וכו' צריך לעשות מעשה כדמשמע מקרא שצריך לזכור במחשבה ובדיבור ובמעשה דכתיב אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה וגו' וכדאמרינן בר"פ ב' דמגילה זכור בפה וכו' כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור וכן הכא אם אשכחך היינו שכחת הלב אם לא אזכרכי היינו זכרון בפה ואם לא אעלה היינו זכרון במעשה

שם בהג"ה ויש מקומות שנהגו לשבר כוב כו' ואין בזה משום בל ק תשחית כמ"ש התוס' בדן ווההוא דמר בריה דרבינא ומר בר רב אשי שתברו זיגיתא חיוריתא אבל מה שנהגו באשכנז לשבור הכוס מלא יין צ"ע דהוי ביזוי אוכלין כמ"ש בא"ח סימן . משיכים יין לפני חתן וכלה ובלבד שיקבל בצינור וכ"כ המ"א בסי' רצ"ו בשם ב"ש דראוי לבטל השפיכה בכוס הבדלה אלא מפני ש מיעוט הוא אין להקפיד גם הט"ז כתב שם בשם ס"ח סימן קי" ש לאחר שבירך על מיני שתיה אסיר לשפוך הימינו דאין לך ביזוי וריכה גדולה מזו וצ"ע ועין בא"ח סי' תק"ס בט"ז שיש למנוע שלא יהא בהינומא שעל הכלה כסף או זהב

סעיף ב מת וכלה שפגעו זה בזה וכו' ה לשון הרמב"ם מי שהי' לפניו מת וכלה מניח את הכה ומתעסק עם המת וכו' מת וכלה שפגעו זה בזה וכו' נראה דס"ל מן דבברייתא דאבל רבתי תני בית האבל ובית המשתה בית האבל קום וע"כ צריך לחלק דנהי דלדחותו לגמרי כבוד החיים עדיף אבל להדים מקדימין כבוד האמת וכה"ג מצינו חילוק זה בא"ח סי' תרפ"ז לעני מקרא מגילה ומת מצוה ע"ש וכה"ג מצינו חילוק זה לענין תדיר קום כמ"ש המ"א סי' תרפ"ד דהא דתדיר קודם היינו להקדים אבל לדעת פרסומי ניסא עדיף ע"ש ויש להביא ראיה לזה מהא דכתב הרא"ש בריש כתובות סי' וי"ו מתוך לשון רב אלפס משמע דמכניס את המת לחדר ואת החתן וכלת לחופה ובועל בעילת מצוה והי' וקובר מתו ונוהג ז' ימי אבילות ואח"כ ז' ימי משתה מד קאמר אינו נוהג ברישא וכו אלא היכא דאיכא פסידא וכו' הרי דס"ל דהיכא דליכא פסידא כיון דאיו אלא מדין קדימה דוחין ימי אבילות את ימי המשתה ונוהג ברישא ז' מי אבילות ואח"כ ז' ימי משתה אבל בדאיכא פסידא דהוי כמו דחייה לגמרי או מקדימין ז' ימי משתה ואף הרא"ש לא נחלק שם אלא בדליכא פסידא דוחין גם הכנסת החופה. עד אחר ז' ימי אבילות כברייתא דאבל רבתי דלענין קדימה בית אבל קודם מ לדחות גמרי עדיף כבוד החיים וה' יפתח לנו אוצרו הטוב משמים. ותגא ותראה מלכותו עלינו והי' לנו לעינים: