המקנה צה

שיאמר לו קני כולן. ולכאורה נראה דהך מילתא תליא בהנך תרי לישנא דרב אחא ברי' דרב איקא דללישנא קמא מיירי שאמר קני כולן וללישנא בתרא מיירי שלא אמר קני כולן מדמדמי לאמר קני זו. וכן נראה דבזה אתי שפיר דאין סברא לומר דללישנא בתרא ר אחא פליג על ברייתא דלעיל דמסייע לשמואל אלא דמוקי לברייתא בדאמר קני כולן והיינו כמ"ש לעיל דהא ברייתא דקתני יפה כח חזקה מכח שניהם ע"כ מיירי במתנה. כמ"ש התו' ובמתנה בעינן שיאמר קני כולן. ולפ"ז אתי שפיר טפי דהני תרי לישנא לא פליגי אלא דלישנא קמא קאמר תדע דקנה היינו היכא דאמר קני כולן. ולישנא בתרא קאמר תדע דלא קנה היינו היכא דלא אמר קני כולן וא"ש הך דרב אחא ברי' דרב איקא קאי על הך דלעיל דמייתי סיוע לרבא מהך בריתא וכבר כתבנו דגבי מטלטלין דמסקינן לעיל דבעינן אגב וקני הוי ליה כאלו אמר קני כולן ואהא קאמר תדע דהיכא דאמר קני כולן מהני והיכא דלא אמר קני כולן לא מהני וכיון דמשני הש"ס ע"ז התם גופי' מחולקי' וכו' משמע דבמסקנ' אפי' לא אמר קני כולן מהני וכיון שזכינו לזה נראה לענ"ד די"ל דהרי"ף והרמב"ם ז"ל נמי גרסי כגירסא שלפנינו אלא דס"ל דהאי דאמר לעיל תני' כותיה דרבא היינו דהוי ס"ד דברייתא דעשר מדינות מיירי באמר קני כולן דהוי דומי' דמטלטלין אגב קרקע דבעינן אגב וקני וכי היכי דבקרקע בעי' דמי כולן ה"נ במטלטלין וע"ז אמר רב אחא ברי' דרב איקא תדע כנ"ל וכיון דמסיק הש"ס שאני התם דגופי' מוחלקי' וכו' ממילא דאידחי ההיא דרבא דלעיל דכוין דבעי' דאמר אגב וקני א"צ שיתן דמי כולן ודו"ק

בגמרא תדע שאלו מסר לו עשר בהמות וכו' נראה דמכאן ראי' מפורשת לשיטת רש"י ז"ל דבהמה גסה נקנית במוסירה דהא מסירת אפסר היינו מסירה כדאיתא בב"מ דף ט' ע"ב דאמר שם רוכב תפיס במוסירה ואמר עלה מסירה במציאה לא קנה דוודאי לא פליג ר' אחא ברי' דרב איקא אהא דאחז"ל זה וזה במשיכה ועל רב ושמואל דס"ל דהלכה כוותייהו ותו דמדקאמר תדע דאילו מסר לו וכו' משמע דמקשה ממעשה בכל יום שהוא כן א"כ ע"כ צ"ל דמוסירה עדיפא ממשיכה כשיטת רש"י ז"ל. ונרא' עוד דהא דלא קאמר רב אחא באמת תדע דאלו משך בהמה אחת מיו"ד בהמות שהי' קשורין זה בזה משום די"ל דבמשיכה דאינו קונה אלא בסימטא א"כ כיון דבעינן משיכה מרשות המוכר למשוך לרשותו של לוקח דהיינו שמושך אותו מרשות המוכר שהי' קנוי' לו מתחלה להעמיד שם בהמותיו לרשות לוקח כמ"ש תוס' דף כ"ה ע"ב ד"ה בהמ' גסה נקני' במוסירה בשם הר"ר חיים כהן א"כ כיון שלא משך שאר הבהמות והם קשורין זה בזה הו"ל כאלו אוגדו ברשות המוכר דלא קנה כדאיתא בשבת דף צ"א ע"ב גבי הגונב כיס בשבת וכו' דמוקי לה בנסכא דכיון דאגוד ברשות המוכר לא הוי משיכה לקנות וה"נ כיון דאגוד בשאר הבהמות לא הוי משיכה אפי' בזה הבהמה עצמו ואין לדמות לבהמה א' אפי' למ"ד דסגי בעקרה יד ורגל דאידך למיעקר קיימי והוי כאלו משך כולה דז"א אלא בגוף א' אבל הכא אינך לאו למיעקר קיימי תדע דאל"כ לא הוכיח רב אחא דהא הוי כאלו מושך כולן אע"כ דאינך לאו למיעקר קיימי א"כ אף בבהמה זו לא הוי משיכה כיון דאגידו ברשות מוכר וע"כ צ"ל בקנין מוסירה דמהני אפילו ברה"ר כיון שמוסר בהמה לידו קונה אותה בוודאי ושפיר מדמה לה לעשר שדות. וק"ל

שם לא שותות ולא נוטלת כתובה מ"ט תחת אישך אמר רחמנא וכו'. הקשה הרשב"א ז"ל דהוי לי' להביא קרא והביא האיש את אשתו ולענ"ד נראה כיון דאמרינן בסוטה דף זין דמן התורה בעלה נאמן עלי' ומותר להתייחד עמה שהרי אמרה תורה והביא האיש את אשתו. ולפ"ז י"ל דאין לדייק מהאי קרא למעט ארוסה דאינה שותת דאיכא למימר דקרא אתא למעט ארוסה דאסור להתייחד עמה כדאיתא בכתובות דף ד' דאפילו בחתן שפירסה כלתו נדה אסור להתייחד עמה וכ"ש בסוטה שיש להחמיר בה יותר מבנדה שיש לה היתר לאחר זמן כדאיתא בסוטה שם. אך לפי שיטת התוס' בד"ה ה"ג אלא וכולי דסוגיא זו נמי מיירי שבא עלי' בבית אבי' דאל"כ לא הוי צריך לאתוי' קרא דתחת אישך ע"ש א"כ כיון שבא עלי' תו לא תקיף יצרי' ומותר כמו בחתן שפירסה אשתו נדה כדאמר רבא שם אלא דהך דרבא מימרא הוא ועדיפא ליה לאתוי' מקרא דתחת אישך ועיין מ"ש לקמן בזה וק"ל

ברש"י ד"ה גילגול שקינא לה וכו' ואי קשי' דהוי לי' לאוקמ' וכו' הלכך אין לך להשביעה על זנות דאירוסין בשום ענין וכו'. נראה להבין דברי רש"י ז"ל עפ"י פשוטו דוודאי איכ' למימר דסבירא ליה לעולא כשמואל דאין חופה לפסולת כמ"ש התוספות אלא דקשי' ליה דמנא ליה למילף מהאי קרא גילגול שבועה הא יותר י"ל דנילוף מיניה דיש חופה לפסולת וע"ז מתרץ דסבירא ליה לעולא דדוחק לאוקמא קרא בבא עלי' ארוס בבית אבי' אם כן אפי' אי נימא דיש חופה לפסולת אפ"ה מוכח מהאי קרא דאמן יתירה גלגול שבועה כמ"ש התוספות בד"ה אמן אמן דהא בארוסה איכא נמי האי טעמא דקדמה שכיבת בועל לבעל והיינו דכתב רש"י ז"ל אין לך להשביעה על זנות דאירוסין בשום ענין וכו'. אלא דעולא הביא ראי' לדבריו ממתני' דארוסה לא שותת משום דסבירא ליה לעולא דהא דנקט במתני' אמן מאיש זה וכו'. והדר דנקט אמן שלא שטיתי ארוסה היינו דקמ"ל דאע"ג דארוסה לאו בת שבועה כלל כמו בקרקעות אפ"ה מגלגלין ואי לא הוי בה אלא משום דקדמה שכיבת בועל אכתי לא מתרצי לישנא דמתני' אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה והוי ליה למימר אמן שלא שטיתי קודם שנבעלה ומדתליא תנא דידן הגילגול באירוסין ע"כ דהחידוש הוא אף מטעם דארוסה לא שותת וקמ"ל דאפ"ה יכול לגלגל עליה לכך הוצרך עולא לפרש מתני' מטעם דארוסה לא שותת אבל על כל פנים ליכא לאקשוי' מזה על מתני' דמנא ליה גילגול בכה"ג דלמא קמ"ל דיש חופ' לפסולות דהא בל"ז אית ביה נמי טעמא דקדמה שכיבת בועל לבעל כן נראה לענ"ד ליישב דברי רש"י ז"ל על פי פשוטו דדוחק לאוקמי קרא דוקא בבא עליה בבית אביה כדפרש"י ז"ל

עוד נראה דיש לפרש דאיתא ביבמות ד' נ"ח ע"א אמר רב' ותסברא והא מתרצתא היא והא כי אתא רב אחא בר חנינא מדרומי וכו' צריך להבין דאין סברא לומר דרבא ס"ל דמתני' משבשתא היא ודוחק לומר דכוונתו היה דע"כ מתני' מיירי על ידי גלגול דאם כן היינו שינויא דר' נחמן בר יצחק שם ונראה די"ל דרבא נמי ידע דאיכא לאוקמי בבא עליה ארוס בבית אביה דהא ע"כ צריך לאוקמי בהכי מתני' דארוסה ושומרת יבם לא שותת שהביא רב ששת שם אלא דלפמ"ש הר"ן ז"ל בריש כתובות דיש אומרים דהוא דעת הרמב"ם ז"ל דחופת נדה אינו קונה משום דחופה היינו יחוד הראויה לביאה והב"ש סי' ס"ח ס"ק ב' כתב הטעם דיחוד של איסור אינו קונה דהא אסור להתייחד עמה אלא שהר"ן שם הקשה ע"ז דהא קיי"ל כרב דיש חופה לפסולות ע"ש. ולפ"ז קשה דמאי מייתי רב ששת סייעתא דיש חופה לפסולו' ממתני' דלא שטיתי ארוס' וכו' דלמא טעמא דשמואל דאמר אין חופה לפסולות משום דהוי יחוד של איסור דיחוד של חייבי לאוין הוא אסור מן התורה כמ"ש הפריש' באה"ע והב"ש סי' כ"א ונראה דמוכח כן מסוגיא דסוטה דף זי"ן דסוטה בעלה נאמן עליה מן התורה שנאמר והביא האיש את אשתו משמע דשאר חייבי לאוין אסורין בייחוד מן התורה אם כן אין ראי' לשאר פסולין מהא דיש חופה באיסור סוטה כיון דמותרת ביחוד מן התורה לא הוי יחוד של איסור משא"כ בשאר פסולי' ונראה דלק"מ דהא בחופת נדה נמי אין איסור יחוד בנדה אלא בשעת חופה כדאיתא בכתובת דף ד' דדוק' בחתן דיצרו תקיף אסורה להתיחד עמו כדאמר שם לא שנא אלא שלא בעל אבל בעל מותר להתייחד עמה אם כן ה"ה בסוטה אף דמותרת להתייחד עמו מ"מ בשעת חופה כיון דתקיף יצרו אסורה להתייחד אם כן שפיר מייתי רב ששת סייעת' דמוכח דאפילו חופה של איסור קונה ולפ"ז י"ל דהיינו דקאמר רבא ותסבר' דמתרצת' הי' וכו' וע"כ צ"ל שבא עלי' בבית אבי' אם כן תו לא הוי יצרי' תקיף כמו באיסור נדה כנ"ל ואם כן לא הוי יחוד של איסור בסוטה ושפיר קונה אפילו לשמואל. ולפ"ז יש לפרש דברי רש"י ז"ל הכא דלא ניחא ליה לפרש כדברי תוספות דסבירא ליה לעולא כשמואל משום דקשי' ליה למה לא מוקי עולא בנכנס לחופה ולא נבעלה כדמוקי רבא ביבמות שם דאתי שפיר אפי' לשמואל וע"ז הביא רש"י ז"ל דהתם מוקי לה כשבא עלי' בבית אבי' אבל עולא ס"ל לדוחק לאוקמא בהכי וא"כ ס"ל לעולא דממילא כיון דהוי חופה של איסור אינה קונה ושפיר הוכיח מזה דמיירי ע"י גלגול שמגלגל עלי' זנות דאירוסין אף דלאו בת שבועה וה"ה דהוי מצי להוכיח מטעם דקדמה שכיבת בועל אלא דכיון דע"כ ס"ל לדוחק לאוקמא בבא עלי' ממילא דמוכח בפשטות משום דס"ל דאין חופה של איסור קונה ולולי דברי רש"י ותו' הי' נר' לפרש לפי דעת הי"א בסי' נ"ה דחופת בתולה משיצאה בהינומא ואלמנה משנתייחד' ע"ש והוא דעת התוס' והרא"ש ז"ל בלשון הירושלמי. ולפ"ז י"ל דהא דס"ל לעולא דלא מהני חופה היינו משום דכיון דצריך לאוקמא כשבא עלי' בבי' אבי' א"כ הוי לי' בעול' ותו לא שייך בה חופת הינומא ובעינן חופה של יחוד גמור הראוי' לביאה וממילא כיון דאסורה לו משנסתרה לא מהני בה חופה כיון דלא הוי חופה הראוי לביאה וממילא מתורץ מה שהקשה תוס' לרב מנלי' גילגול דלפמ"ש בבעולה מודה דאין חופ' לפסולו' ושפיר מוכח גילגול וכן הוא למאי דמשני ר"נ ב"י ביבמות שם ע"י גלגול דס"ל נמי כעולא. ולפי שינוי' קמא שם ביבמות ע"כ צ"ל דאף בבעולה מהני חופ' והיינו כמ"ש לעיל משום דהו"ל יחוד של היתר אף שאינ' ראוי לביאה כנ"ל ונראה דמיאנו התוס' לפרש כן משום דס"ל דאי נימא דלא הוי חופה משום דהוי חופת בעולה א"כ אפי' בלא בא עלי' בבית אבי' מ"מ כיון דאם זינתה כבר הוי לי' בעולה בשעת חופה ולא קנתה החופה כיון דהיא אסורה עליו וכמו שיתבאר בסמוך בשיטתם דאפי' מחמת ספק זנות לא קרינן בי' תחת אישך. אך לפמ"ש לקמן דדוקא משום איסורא דאסרה עליו התורה משנסתרה לא מקרי תחת אישך כדמשמע מפי' רש"י ביבמות וכמו שהוכחנו לקמן מסוגי' דסוטה דמגלגלין עלי' שלא זינתה תחת אחיו אבל מחמת ספק זנות יש לומר דמקרי תחת אישך איכא לפרושי הכי לדעת יש אומרים ודוק היטב: