המקנה פב

שיקנה א"ע בדרך הילוכו קודם שיבא לביתו משום דקיי"ל בכל זכיי' דאם לא ידע אינו זוכה אם כן כיון שהעבד בדרך לא ידע שמת הגר לא זכה בעצמו עד שיבוא לביתו ויקניהו מר זוטרא מדין חצירו ולפ"ז לפמ"ש התוספות בד"ה א"ד בשם ר"י דלרבנן דאבא שאול א"צ לזכות בעצמו דהוי מיתת הגר כמו גט אם כן ע"כ צ"ל דאתי' כאבא שאול ואפי' אי נימא דגם לרבנן מהני כשזה פי' לחיים וזה פי' למית' מ"מ הא דאמר אמטינהו לביתו ע"כ צ"ל דהא דלא יצא העבד מקודם לחירות משום דס"ל כאבא שאול. וכיון דלא ידע לא זכה בעצמו ויותר נראה דללישנא קמא היה הקנין בשליפות המנעול והאי דקאמר ואמטינהו לביתא לאו מטעם קנין הוא דקאמר אלא לפרסם שהוא עבדו וכה"ג מצינו ביבמות דף מ"ו בהדי דדלי רישא ממיא אנחי ליה זולט' דטינא על ריש' ואמרו ליה זיל אמטי לבי מרך ע"ש וע"כ לאו מטעם חזקה הוא שהרי כבר טבל לשם עבדות ותו דה"ל אכילת פירות אלא לפרסם שהוא עבדו. אך ללישנא בתרא נראה כיון דאמר לעיל דעבד קטן כבהמה דמי דאם קראוהו ובא אצלו הוי משיכה וכתב הסמ"ע בסי' קצ"ו סעיף ה' דה"ה באומר לו שילך לביתו. וכיון שאינו הולך לדעת עצמו ה"ל משיכה אם כן ה"נ כל הדרך שילך לביתו הכל הוא מן הקנין מדין משיכה. ובזה א"ש דקשה לכאורה במאי פליגי לישנא בתרא ולישנא קמא דנהי דלפירש"י ז"ל יש לדחוק דלא כאבא שאול אבל לפיר"י דגם ללישנא קמא ס"ל כאבא שאול אם כן במאי פליג אלישנא בתרא. ולפמ"ש י"ל דלישנא בתרא אתי לפרש הא דהוצרך לומר אמטינהו לביתא ויש לכוין זה בפירש"י ז"ל ד"ה וא"ד קטן הוי ואעפ"כ הוצרך לכל זאת וכו' והיינו שהוצרך לומר שישליף מסאני ואמטינהו לביתא תא דהיינו מחשש זה שמא ימות בתוך זה הזמן ולא המתין עד שמת. ודו"ק

דף כ' בגמרא והא קמ"ל ע"י אחרים אין ע"י עצמו לא אלמ' אין קנין לעבד וכו'. לכאורה צ"ל כמ"ש התוספות ישנים דהא דקאמר ר"מ בכסף ע"י אחרים לאו לגופו איצטריך אלא לדיוק' דעל ידי עצמו לא והוא דחוק תו יש לדקדק בלשון אלמא גם מ"ש רש"י ז"ל דאין קנין לעבד בלא רבו משום צד הוא מיותר ונראה דהא לכאורה קשה הא דקאמר הא קמ"ל וכו' דהא ע"י אחרים לגופ' איצטרך דאף דזכות הוא לו אפ"ה איצטריך לאשמועינן דהא רבא יליף לעיל דף זי"ן ע"א דהילך מנה והתקדשי לפלוני דמהני נתינה דאחרים מהך דעבד כנעני אם כן מאי פשיטות' הוא בעבד כנעני. ונראה משום דלר' מאיר דס"ל דאין קנין לעבד בלא רבו בשום צד אם כן מוכח מקרא דכתיב גבי שפחה והפדה לא נפדתה דמפרש בו קנין כסף ע"כ ע"י אחרים אם כן מאי קמ"ל דהא מפורש בקרא וע"ז משני דהא גופא קמ"ל דה"א דיש קנין לעבד וכו' ובהכי מיירי קרא אבל ע"י אחרים ה"א דלא מהני וקמ"ל דאין קנין לעבד. ומזה מוכח דקרא מיירי ע"י אחרים והיינו דקאמר אלמא משום דאין קנין לעבד בלא רבו ולא משכחת בשום צד ע"י עצמו כדפירש"י ולא מתוקמה קרא דוהפדה אלא ע"י אחרים אם כן אצ"ל דר"מ אתא לדיוקא אלא דהא גופ' קמ"ל דמהני ע"י אחרים כדמוכח מקרא. אך לפ"ז קשה דאם כן מה מקשה לקמן הש"ס אליבא דחכמים בכסף ע"י עצמו אין ע"י אחרים לא אמאי מכדי שמענו וכו' וכיון שכתבנו דלר"מ מוכח דנתינה דאחרים הוי נתינה משום דלא משכחת קרא דוהפדה לא נפדתה אלא ע"י אחרים משום דס"ל דאין קנין לעבד בלא רבו אם כן מאי קושי' לרבנן דלמ' רבנן לשיטתייהו דס"ל דיש קנין לעבד ואיכא לפרושי קרא דוהפד' ע"י עצמו וממילא איכ' למימר דנתינה דאחרים לא מהני כלל ונלע"ד ליישב דע"כ א"א לומר כן דא"כ הא דאמר רבא לעיל בהילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני אינו אלא אליבא דר"מ ולא אליבא דרבנן דהלכתא כוותיהו אלא ע"כ היינו משום דלפי האמת ע"כ ז"א בשלמא לפי הס"ד דלא אמר ר"מ בכסף ע"י אחרים היינו דוקא מדעתו שפיר י"ל דיליף מקרא דוהפדה כנ"ל אבל לפי מאי דמסיק דמוכח דר"מ ס"ל בכסף ע"י אחרים הוא אפי' שלא מדעתו ע"כ ליכא למימר דיליף מקר' דוהפדה דהא איכ' לאוקמ' קרא מדעתו ומשום זכי' דהוי כאלו הכסף שלו דאף על גב דאינו נפדה ע"י עצמו וקיי"ל דזכי' הוא מטעם שליחות וכיון דהוא אין לו יד לקנות איך מצי משוי שליח מ"ו י"ל כסברת הש"ס לקמן לרשב"א דאף על גב דהוא לא מצי עביד מ"מ מצי משוי שליח כיון דהוא שייך בזכיי' דאחרים א"נ אף על גב דאין לעבד שליחות מ"מ י"ל דזכיותו ושחרורו באים כא' כי היכא דס"ל לר"מ דגיטו וידו באים כא' ואין לומר דהא קרא והפדה לא נפדתה מיירי בחצי' שפחה וחציה בת חורין כדאיתא במתני' בכריתות וכיון דאכתי היא חצי' שפחה לא שייך לומר דזכיותה ושחרורה באים כא' דהא אכתי אין לה יד כיון דהיא חצי' שפחה ואכתי מוכח דלאו מטעם זכי' זה אינו דמצי לאוקמ' קרא בשפחה של שני שותפין כדמוקי בש"ס בגיטין דף מ"ב ונפדית ע"י אחרים מיד א' דכיון דאינה נשארת אצלו שפיר י"ל דזכיותה באים כא' וע"כ הא דס"ל לר"מ דנתינה דאחרים מהני אפילו שלא מדעתו לא מקרא יליף אלא מסברא דנפשיה וה"ה לרבנן ושפיר מקשה הש"ס. ודו"ק

שם אימא סיפ' וכו' בשטר ע"י אחרים וכו'. והא קי"ל וכו' ופירש"י ז"ל והא מעשים בכל יום שהעבד מקבל גיטו לכאורה קשה לפי מה דאי' בב"מ דף י"ט גבי מצא שחרור עבדים דלאביי דס"ל עדים בחתומים זכין לו משתחרר העבד למפרע משעת חתימה א"כ לא משכח' לכאורה בשטר ע"י עצמו שיצטרך לומר דגיטו וידו באין כא' דכיון דהיכ' דמט' לידו הוא משתחר' למפרע משעת חתימה הרי דבעידנא דמטא לידו כבר אית ליה יד ואע"ג דבעינן דמטא לידו כדאיתא בב"מ שם ה"מ דמטא לידו כו' היינו שהי' דעתו של האדון להתנות שלא יועיל השחרו' אלא בתנאי שלא יבא לידו אבל מ"מ אית ליה יד כיון שהו' משתחרר למפרע ודוקא לר"מ שפיר אמרי' לעיל דקמ"ל דגיטו וידו באין כא' דכיון דס"ל לר"מ דחוב הוא לו שייך עבז"ל אף דאח"כ הוא משתחרר מדעתו מ"מ בשעת חתימה מסתמ' הוא חוב לו א"כ לא משכחת לרבנן. ע"י עצמו אלא בעומד וצווח מעיקר' שאינו רוצה בשחרור א"נ כשמשחרר בעדי מסירה בלא עדי חתימה לר' אלעזר דס"ל דעדי מסירה כרתי. ולפ"ז קשה לפירש"י ז"ל דהקושי' הוא ממעש' בכל יום שהוא משתחרר ע"י עצמו דהא לא מיבעי' לר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי דאין קיום הגט אלא בחותמיו ואפי' לר"א דס"ל דעדי מסירה כרתי מ"מ תקנות חכמים היא שהעדים חותמים על גט מפני תיקון העולם כדאי' בר"פ השולח וא"כ כיון דמסתמא איכא עדי חתימה הרי היא משתחרר למפרע ואפי' לפי' הרשב"א ז"ל דלאו ממעשים בכל יום הוא דמקשה אלא מסוגיא דפ"ק דגיטין דאמרי לי' רבנן לר"מ דהוי חובה משום דאי בעי זרק לי' גיטא ולפ"ז שפיר הוי אפשר לומר דמשמע משם דאפי' עומד וצווח מהני דאי לאו הכי אכתי חוב הוא לו דאי בעי עומד וצווח מ"מ מאי מקשה הש"ס בתר הכי לערבינהו וליתנינהו בין ע"י עצמו ובין ע"י אחרים דכיון דע"י עצמו לא משכחת אלא בעומד וצווח דאל"ה לא שייך גיטו וידו באין כאחד ע"י אחרים לא מהני בעומד וצווח אפי' לרבנן א"כ לא מצי ליערבינהו כיון דלא משכחת להו אלא בתרי גוונ' והי' נראה מזה דסוגי' זו באמת לאו לאביי אתי' אלא כרבה ורבא דפליגי עליו שם בב"מ דף ל"ה. ולפ"ז מתורץ קושי' המפרשים על גירסת הספרים דלא גרסי בדרשב"א אף בשטר ומפרשי דכולה סיפא רשב"א היא א"כ קשה על אביי דמשני לקמן איפוך דאכתי קשה דרשב"א אדרשב"א דהא קאמר שם אליבא דר"מ דאין קנין לאשה וה"ה בעבד וכו' ומתני' קאמר בכסף ע"י עצמו. ודוחק לומר דאליב' דר"מ ולי' לא ס"ל ותו דבתוספתא איתא בהדי' דהא דקאמר רשב"א אף בשטר ע"י אחרים הוא אליבא דר"מ ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דלאביי לא צריך לשנוי' דרשב"א היא כנ"ל ודוק

בגמרא בעי רבה לרשב"א עבד כנעני מהו וכו'. לכאורה קשה טובא דאי' ביבמות דף מ"ז ע"ב גבי יפת תואר רשב"א אומר אעפ"י שלא קיבלה כופה ומטבילה לשם שפחות וחוזר ומטבילה לשם שחרור ומשחררה הרי דס"ל דיוכל לשחרר בע"כ וכיון דס"ל דאין גטו וידו באין כאחד ע"כ משחררה ע"י אחרים א"כ מוכח דאפי' עומד וצווח יכול לשחררה ונהי דלפי' הראשון של התוספות בד"ה מה שיעשה שליח כו' י"ל דפשיטא לי' ע"י אחרים אפילו עומד וצווח מהני אבל לפי' השני של תוס' דמספקא לי' אי מהני בעומד וצווח ופשיט לי' דלא מהני קשה מסוגי' הנ"ל ואפשר לומר דלפי מה דאמר שם דרשב"א יליף מקרא דכל איש מקנת כסף דרבנן מוקי להאי קרא כדשמואל דמפקיר עבדו אין צריך גט שחרור א"כ ממילא לרשב"א משמע דס"ל דמפקיר עבדו צריך גט שחרור א"כ י"ל דמפקירה בתחילה וכיון דמפקירה יש לה יד ויכול לשחררה אבל אין לומר דכופה ומשחררה ע"י כסף דאחרי' כדאמר לעיל דבין לאביי דמשני הואיל וקני לי' בע"כ וכו' ובין לרבא דמשני דכסף קבלת רבו גרמה לו זה דוקא בעבד שיכול למוכרה לאחרים משא"כ ביפת תואר דכתיב בה ומכר לא תמכרנה וכ"ש לפמ"ש בספ"י דהא דאמר רבא קבלת רבו גרמ' לו היינו משום דס"ל דמפקיר עבדו אין צריך גט שחרור א"כ לפמ"ש דמשמע שם דרשב"א ס"ל דמפקיר עבדו צריך גט שחרור א"א לתרץ הכי ע"כ צ"ל כנ"ל. ודו"ק

תוס' ד"ה מהו שיעשה שליח וכו' יש מפרשים וכו': וכן מפרש הרשב"א בחידושיו היכא דאמר העבד לאחר. לכאורה קשה על רשב"א ז"ל לפי פי' זה הא דקאמר בסמוך דר"מ ס"ל אין קנין וכו'. ורמי דר"מ אדר"מ וכו' הא לפי מאי דמסיק לעיל דר"מ במתני' מיירי שלא מדעתו כשינוי' דאביי ורבא י"ל דר"מ בכסף אפי' ע"י אחרים קאמר וכ"ש על ידי עצמו וצ"ל דמוכח מדקאמרו רבנן בכסף על ידי עצמו דאין לפרש דס"ל ע"י עצמו ולא ע"י אחרים דהא ס"ל לרבנן דזכות הוא לו וע"כ צ"ל דס"ל לר"מ על ידי אחרים ולא על ידי עצמו דאל"ה במאי פליגי. אך לפמ"ש הרשב"א דכולה חכמים דמתני' הוא רשב"א אם כן י"ל דס"ל לרשב"א דחוב הוא לעבד וס"ל דבכסף על ידי עצמו ולא על ידי אחרים ופליג אר"מ בין לשינוי' דאביי ובין לשינוי' דרבא כדבעי לאוקמ' לעיל לרבנן ע"י עצמו אין ע"י אחרים לא תנינ' וכו'. אם כן למאי דאוקמ' כרשב"א שפיר נוכל לפרושי הכי והא דמהני בשטר על ידי אחרים היינו משום דמוכח מן התורה דכתיב או חפשה