המקנה עו

ליגאול וצ"ל דכשהקרוב הראשון נותן רשות וכחו השני עומד במקומו וכיון דאמר לו קנה לך ושלף איש נעלו ה"ל כאיל בא הגואל עצמו ולפ"ז אדרבה ראי' מזה לדברי הרשב"א ז"ל מדהוצרך לומר לבועז קנה לך משמע דבלא הקנין דהקנה לו רשותו מכחו לא הוה יכול בועז ליגאול את השדה מיד הלוקח כיון דאיכ' קרוב יותר ומיהו יש לדחות ראי' זו די"ל דהיה צריך קנין שלא יחזור בו הגואל אח"כ ויגאול אותו מיד בועז כיון דהוא קרוב יותר יכול הוא ליגאול מיד קרוב שאחריו. אך לפמ"ש לעיל דהא דקרוב קרוב קודם אתי' כר' יהושע וס"ל אחין לקוחות הן ואין יכול ליגאל מיד הקרוב משום שיש לו חלק בו אם כן אם יגאל בועז לא היה יכול שוב לגאול ממנו כיון דיש לבועז חלק בו. אך י"ל דלפי משמעות הכתוב משמע שהיה כל זה בשנה הראשונה ששבה נעמי משדי מואב ואם כן קשה כיון שמכרה נעמי השדה לאיש אחר הא אין שדה אחוזה נגאלת פחות משתי שנים וע"כ צ"ל שכל קנין הזה הי' שיוכל ליגאול מן הלוקח אחר שתי שנים אם כן אי לא היה קנין היה יכול הגואל לחזור בו תוך שתי שנים כדין המוכר שדיהו לאחר שלשים יום שיכול לחזור בו עד שלשים יום לכך הוצרך לעשות קנין אף על גב דבכל קנין סודר צריך להיות מעכשיו צ"ל שהקנה לו הכח שיש לו בשדה ליגאול אחר שתי שנים ואם כן אי לאו שהקנה לו היה יכול הגואל לחזו' בו עד שיגיע זמן הגאולה. אך נראה דז"א אלא לר"ל דס"ל בבבא בתר' דף קל"ו דאם מכר הבן בחיי האב קנה הלוקח דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אבל לר"י דס"ל דאי מת הבן בחיי האב לא קנה הלוקח וה"ה דיכול לחזו' בו כמ"ש בחידושי ב"ק דף פ"ח ע"ב דאין לחלק בין מיתה לחזרה כמו במוכ' לאחר שלשים יום ואם כן הכא דהוי קנין פירות ללוקח עד לאחר שני שנים לא היה מועיל הקנין אם היה רוצה הגואל לחזו' בו וכ"ש לפמ"ש לעיל דס"ל לרבי יהושע דאחין לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ואם כן ע"כ מוכרח דס"ל נמי דקנין פירות כקנין הגוף דמי כדאמ' בגיטן שם אי לאו דאמר רבי יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבה"מ וכו'. אם כן כיון דס"ל לרבי יהושע דאחין לקוחות הן ע"כ מוכח מקרא דבועז דאין קרוב שני יכול לגאול אם לא שהקנה לו קרוב הראשון כחו ורשותו. ודו"ק

בגמרא לקובע' חובה ואפי' לרבי יהושע וכו' לכאורה קשה לי לפמ"ש הרשב"א ז"ל לעיל גבי קרוב קרוב קודם דעל קדימת הקרוב א"צ קרא דמקרוב נפקא כדדרשינן גבי נחלות דכתיב לשארו הקרוב אליו ודרשינן הקרוב קרוב קודם אלא דעיקר קרא אתא לעכב דוקא כסדר הזה אם בן דודו אמיד ודודו אינו חמוד אינו נגאל ע"ש. ולפ"ז קשה גבי נמכר לנכרי דכתיב ביה סדר הגאולה דודו או בן דודו או משאר בשרו ממשפחתו וגומ' א"א לפרש הכי ולומר דאין הגאולה אלא בקרוב הראשון דהא בנמכר לנכרי כתיב ונגאל ודרשינן מיני' זה גאולת אחרים אם כן לא גרע קרוב מאחר ואם כן ל"ל קרא דדודו או בן דודו יגאלנו דמשא' בשרו ממשפחתו נפקא דקרוב קרוב קודם כמו בנחלות וע"כ צ"ל דגאולת נמכר לנכרי הוא חובה על הקרוב ואתא קרא לאשמועינין דאין המצוה מוטלת אלא על הקרוב יותר ואם כן ל"ל לרבוי' לקובעה חובה בעבד עברי הנמכר לנכרי וצ"ל דברייתא אתי' כרבנן דרבי דלעיל דף ט"ו ע"ב דס"ל דגאולת קרובים אינו בענין אחד עם גאולת אחרים אם כן שפיר יש לומר כמו שכתב הרשב"א ז"ל דקרא אתא לאשמועינן דקרוב הראשון לבד יש לו דין גאולת קרובים לכל מר כדאית ליה. ועמ"ש לקמן בזה ודו"ק

תוספות ד"ה לקובע' חובה והכא לא שייך לאקשוי' מאי בכל וכו'. פי' דבריהם משום דלעיל כתבו בד"ה מאי בכל דלמ"ד דעיקר קרא גאולה תתנו לארץ מיירי בשדה אחוזה ובכל אתי לרבות בתי ערי חומה שפיר שייך בכל ארץ דבתי ערי חומה נמי הוי בכלל קרקע ואגב מרבינן נמי עבד עברי אבל אי נימא דבתי ערי חומה אין נגאל בקרובים אם כן ע"כ קרא אתי לרבות עבד עברי לחוד לא שייך בכל ארץ דמשמע דמרבה קרקע והיינו דכתבו הכא דלמאי דמוקי כרבי יהושע ועיקר הכתוב דגאולה תתנו לארץ מיירי בבתי ערי חומה דהוי רשות אם כן האי ריבוי דבכל לא אתי אלא לרבות עבד עברי א"כ מאי בכל ארץ דמשמע לרבויי קרקע ואהא תירצו דדוק' לעיל אליב' דר"א דגופו דקרא מיירי בשדה אחוזה ובתי חצרים דמיירי בהאי ענינ' לא שייך כלל לשון בכל על מאי דאיירי בי' וע"כ לשון בכל לא שייך אלא במלתא אחריתא דמרבה מבכל אם כן צריך להיות במידי דקרקע כיון דסמוך לארץ אבל אי גופא דקרא מיירי בבתי ערי חומה דלא כתיב בהאי ענינ' שייך ביה שפיר לשון בכל בגופ' דקרא בבתי ערי חומה וממילא מרבינן נמי עבד עברי הנמכ' לנכרי וה"ה דהוי תוספות מצי להקשות לפי הס"ד קמא דאמ' מאי לאו בתי ערי חומה דלא ידע עדיין מלקובעה חובה אם כן גופא דקר' דגאולה תתנו לארץ מיירי בבתי ערי חומה ובכל לרבות ע"ע ע"כ צ"ל נמי כתירוצם הכא אלא דאין קושיתם אלא על רבנן ורבינ' דמקשה לעיל ולא הכא מיהא לפי מה שכתב בספר לחם אבירים דמה שהקשה הר"ר שמואל מקוצי היינו דוקא לפירש"י שכתב דלרבי יהושע טעמא דקרא משום שלא יטמע וכו' משמע דבתי ערי חומה לא מרבינן לקבעו חובה וע"ז הקשה דריבה דבכל אינו שוה אבל התוספות ס"ל דטעמא לאו משום הכי אלא דלא אמרה התורה רשות רק בשדה אחוזה אבל בתי ערי חומה ילפינן מבכל אפילו לקובעו חובה. ולפ"ז גם מ"ש תוספות בתחלה והכא לא שייך לאקשויי מאי בכל אינו אלא לפירש"י אבל לשיטתם י"ל דרבי יהושע לא פליג אלא בשדה אחוזה אבל בבתי חצרים מרבה שהוא חובה מעיק' קרא דגאולה תתנו לארץ ומפיק מהיקיש' דבתי חצרים לשדה אחוזה תדע דלפמ"ש הרא"ם והביאו מהרש"א לעיל גבי לא תצא כצאת עבדים דק"ו עדיף מאין היקש למחצה אם כן כיון דמרבה בתי ערי חומה לחובה לשיטת התוספות איכא למילף בק"ו בתי חצרים דנגאלין לעולם כ"ש שיהא חובה לקרובים לגאול אם כן ממיל' מוקמינן עיקר קרא לבתי חצרים ומריבוי דבכל מרבינן בתי ערי חומה ועבד עברי לחובה אלא דלפ"ז קשה הא דאמ' לעיל לרבות בתי חצרים ואליב' דר"א הוי ליה למימ' נמי אליבא דר' יהושע דמודה בבתי חצרים ובכל אתי לרבות עבד עברי ואי משום דלא שייך בכל ארץ משמע קרקע הא גם לר"א קשה הכי כדמקשה רבינ'. אך הנראה דלא קשה מידי משום דבאמת הא דקאמ' רבינ' בשלמא למ"ד לרבות בתי ערי חומה היינו דכתיב בכל והיינו דלר"א דמיירי גופא דקרא בשדה אחוזה מרבינן ביה בתי ערי חומה ועבד עברי קשה נהי דבתי ערי חומה מרבינן מבכל ארץ דמשמ' נמי קרק' מנ"ל לרבו' נמי ע"ע אלא דבאמת עיקר ילפות' דבכל לבתי ערי חומה ומיני' ילפינן עבד עברי בק"ו משדה אחוזה ובתי ערי חומה דאינן נגאלין לעולם ועבד עברי נגאל לעולם. וכן לפמ"ש דמסיק לרבי יהושע דגופ' דקרא מיירי בבתי חצרים ובכל מרבה בתי ערי חומה ועבד עברי אף דמבתי חצרים ליכא למילף עבד עברי בק"ו דהם גם כן נגאלין לעולם מ"מ איכ' למילף בק"ו מבתי ערי חומה אבל לפי הסוגי' דלעיל דלא מרבה בתי ערי חומה ע"כ צ"ל כר"א דקרא מיירי אפי' בשדה אחוזה דגם כן הוא חובה ואם כן איכ' למילף בק"ו עבד עברי משדה אחוזה אבל אי הוי אמר כרבי יהושע ובבתי חצרים לבד הוא חובה אם כן קשה מנא ליה לברייתא עבד עברי לחובה ע"כ צריך לאוקמא כר"א. ודו"ק

בגמרא מאי לאו בתי ערי חומה ועבד עברי הנמכר לישראל לכאורה אינו מובן דהא יגאלנו משמע מיעוט' לזה ולא לאחר כדאמ' רנב"י לעיל דף ט"ו ע"ב אליב' דרבי וכן כתבו התוספות בד"ה ההוא לקרוב וכו' וצ"ל דהמקשה הוי סבר כיון דכתיב תרי יגאלנו ה"ל כמיעוט אחר מיעוט דקי"ל דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות: ותו דלמאן דלא יליף ש"ש א"כ מסתמ' אינו נגאל לקרובי' ע"כ א"א לומר דיגאלנו למעוטי דע"כ אתי לרבות אבל לעיל לר' למאי דאמ' שם דיליף ש"ש שפיר איצטרך מיעוט' דיגאלנו ותו דלרבי דס"ל דבאלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש איכא קל וחומ' לנמכ' לישראל דנגאל בקרובים כמ"ש תוספות שם בד"ה אמר קרא יגאלנו ואיצטרך מיעוט דיגאלנו וק"ל

תוס' ד"ה ההוא לקרוב וכו' וחד למדרש יגאלנו לזה ולא לאחר היינו כדאמר רנב"י לעיל דף ט"ו ע"ב אליבא דר' מיהא הא דנפק' ליה לר' דקרוב קרוב קודם כדאמ' רנב"י עצמו הכא דוחק לומר דנפקא ליה מיגאלנו שלישי כמ"ש תוספות דהא לרבנן דר' ע"כ צ"ל דיגאלנו שלישי למעט בתי ערי חומה דלא נילוף מג"ש דגאולתו גאולתו ואם כן גם לר' נימא הכי ולענ"ד דיש ליישב ע"פ מ"ש לעיל דס"ל לעיל דף ע"ו ע"ב דהכל לשחרו' אם כן הא דכתבה התורה גבי נמכר לנכרי או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו וגו' דהיינו קרוב קרוב קודם לא איצטרך הרשב"א הכא גבי שדה אחוז' דממיל' אמרי' דהקרוב יותר קודם כמו בנחלות וע"כ צ"ל דהא חובה בקרוב הראשון דוקא אם כן קרא דבכל ארץ תתנו גאולה וגו' ליכא למימ' דאתי לרבות נמכ' לנכרי לחובה דכב' שמעינן ליה כנ"ל ע"כ צ"ל כר"א דאתי לרבות לחובה בשדה אחוזה. וכבר כתבנו לעיל לר"א דס"ל בשדה אחוזה לחובה ע"כ דאם אין לאיש גואל כפירש"י דאין לו להגואל הקרוב יות' אם כן ממילא נשמע דקרוב קרוב קודם וע"כ חד יגאלנו לזה ולא לאחר ולרבנן דרבי דס"ל לשיעבוד או בקרובים או באחרים שפיר י"ל דקרא דבכל ארץ וגומר לרבות חובה בנמכר לנכרי וממילא דצריך קרא לקרוב קרוב קודם גבי שדה אחוזה הרי דאתי שפיר לרבנן ולרבי לכל אחד כפי שיטתו ודו"ק היטב

בגמרא אינו נרצע אלא בגובה של אוזן משמע דהיינו מן הסחוס כפירש"י בד"ה היאך הוא נעשה וכו': ובתורת כוהנים פ' מצורע אי גבי תנוך יכול בגובה של אוזן וכו' הא כיצד זה גדר האמצעי ופי' בקרבן אהרן דגובה של אוזן הוא הבשר החיצון הרך שהוא המקיף עכ"ל וזה אינו דהא הכא קרי לסחוס גובה של אוזן מיהא ברמב"ם כ' הגירסא בגופה של אוזן אך תמיהני דכיון דילפינן אוזן אוזן ממצורע הוי לן למימ' אין גז"ש למחצה וצ"ע

שם וחכמים אומרים אין עבד כהן נרצע וכו' כתבו הריטב"א והרשב"א ז"ל שאלו בירושלמי וירצע בפחות מכרשינ' ותמיהני שלא הביאו הסוגי' דבכורות דף ל"ז ע"ב שהקשו קושי' זו בגמרא ומשני כאן לפסול וכאן לשחוט והמפרשים הנ"ל כתבו בשם הרמב"ן ז"ל דמאי דקאמר דבר