המקנה ו

ה ק ד מ ה

אברך ה' אשר יעצני. אל מרום קדשו קראתי וירצני. ובזרוע עוזו יאמצני. בנאות דבירו ירביצני. ואנכי תולעת סס נוסס עדני העצני. מי יאמר זכיתי לבי ומלאתי כפי וחצני. נפש נענה נכאה ונעצב. לפני מלכים מי יתיצב. אשר דעתם וחכמתם שגבה לאין ערך וקצב. מפיהם להבות אש חוצב. ומה לאבן יד בין אבני המחצב. המה הגבורים האדירים בשמי עליות. קלים מנשרים וגברו מאריות. מערכי מלחמת ה' ובידיהם חרב פיפיות. בעלי התוספות ומפרשים ראשונים אשר ועיניהם על אפיקי מים כיונים. ברבבות נחלי פלגי שמנים. ישוטטו בנבכי ים התלמוד. עמוק עמוק לא יחקר ולא יאמד. לפני קורת רוח חכמתם מי יעמוד. אמנם מראשית כזאת הודעתי. כי לא עלתה על דעתי. לאמור בין הרים הגדולים הכרעתי. כי ידעתי. גם ידעתי. לקרסולם לא הגעתי. ועיני להם תלויות. כי עמהם מקור החיות. וכל רז וצפון תעלומות להם גלויות. אך בהיות להם עינים מאירות ומביטים. בכל חדרי היכל החכמה משוטטים. וכל מבועי מקורי מעינות ברהטים. על כן היו דבריהם מעטים. וחכמי דורותם הבינו להיכן הם נוטים. ובסגות הזמנים ושנים רבות. בתהפוכות הסיבות. לאלפים ורבבות. נתמעטו הלבבות. נסתבכו ונתאבכו בצחצחות לשונם בדרך קצרה. איזו דרך ישרה. ישכון אורה. ורבו בדבריהם הספיקות. דעות חלוקות. וקושיות חזקות. וצריך פירוש לפירושם. לחקרם ולדרשם. להשיג על שורשם. ואף גם זאת כי ימצא לפרקים. למעיין בדבריהם כראי מוצקים. אחרי אשר העלוהו לראשי צוקים. והר ה' יראה למרחקים. ויהי למשל כננס על גבי ענקים. גף ה' יתן הטוב מגיד לישראל משפטו וחוקו. לאיש איש מנת חלקו. ללמוד ולשנות פרקו. וכן אמרו בזוהר פ' שלח זימנא באפרקסתא דענייא משתכח מרגניתא. לתירוצי סוגי' ולפרוקי מתניתא. כמשחל מחלבא בניתא. הגם הלום ראיתי אחרי רואי בחיבורי על מס' כתובות כי נתנו ה' לחן וחסד בעיני הרואים. וירויון ממנו נפשות הצמאים. ויתענגו בו חכמי הבנאים. ורבים אומרים לנפשי. אל תדומי ותחושי. כי חשקה נפשותם להשביעם מחדושי. אשר הופיע ה' אלהי קדושי. ע"כ לא החדלתי את תירושי. ולא מנעתי. לחוות עניו' דעתי. אשר מצאתי כי יגעתי. לחבירים המקשיבים בני סייעתי. והוכפל שאלתי אשר אם יעלה שואל לפרוץ. גדרה כי יעבור עליו רוח קנאה וסתירה. ודברו ירוץ מהרה ועד שלא יגיע לשורה. כמתלהלה זיקים יורה לשלח למטרה. והאמת ממנו נעדרה. ואם יסיר מעליו קנאתו וחרונו. וישים לבו לדעת קונו. ימצא הדבר על מכונו. אמנם אנכי עפר ואפר. אמרתי עם הספר. את אשר חנני ה' הנותן אמרי שפר. ואם ח"ו שגיתי ה' הטוב יכפר. בו בטחתי כי לא אבוש ולא אחפר. ואני מזהיר לכל אשר יעלה מן החידושים להלכה ויותר מהמה בקונטרס אחרון אשר קווצותיו תלתלים כהררים תלוים בשערה. סנסניו וסעיפיו מי יכול לשערה. אל יסמוך לב הקורא לעשות מעשה. כי הדברים נאמרו להלכה ולא למעשה עד אשר יעיין וידקדק היטב הדק. וימצאם על נכון בלי בדק וה' יאר עינינו להורות לנו דרך הישר וצדק. והנה קראתי נועם החלק הזה בשם ספר המקנה כי יאות לו שמו מצד איכותו ומהותו. כי יתבארו בו כל תורות הקנאות. כענין איש בעזרו. ועבדו ואמתו. ושורו וחמורו מטלטלין וקרקעות. כל אחד ענין ממכרו. וחליפו ותמורו. וגם הוא זכרון טוב לחמשה קנינים שקנה הקב"ה בעולמו תורה קנין אחד וכו'. וגם כי הוא אדיר כל חפצי וקניני אשר קניתי מאת ה' קנין עולם וגם יאות שם זה להשקות מקנה צאן עדר ה' כי ישקו ממנו העדרים צאן קדשים החבירים הפרושים. ותורת ה' דורשים ומבקשים. גם יש בו זכר לשם אמ"ו הגאון החסיד מוהר"ר צבי זללה"ה. ושם אמי מורתי החסידה מרת מלכה זללה"ה. אשר על שמה קראתי שם בתי הצנועה זללה"ה כי מספר קדושת שמותם עולה למספר מקנה עם כולל שתי תיבות ספר המקנה. גם ספר המקנה במ"ק עם שתי תיבות עולה למ"ק שמי ושם שבטי ועיני נשואות לשמים ערב ובוקר וצהרים להאיר עינינו בתורת חיים. לאורך ימים ושנות חיים. ויזכני לברר וללבן חידושי על שאר מסכתות. ויותר מהמה לזכות אותי להוציא לאורה. פנים יפות על התורה שבכתב. וה' הטוב יאיר עינינו להבין ולהשכיל פשוטי' ורמזי' דרושי' ורזי' וסתרי גנזי'. והנני גוזר בגזירת נח"ש שלא ירים איש את ידו להדפיס חיבורי זה הן כולו הן מקצתו הן ק"א בלתי ידיעתי ורשותי ולשומע יונעם ובצפייתינו צפינו כי יחשוף ה' זרוע קדשו לכונן מעון קדשו מרום מקדשו ויגלה כבוד ה' לעם קדושו. וה' בהיכל קדשו במהרה בימינו אמן:

פתחא זעירא

הנה מלפנים אותו גליתי מראש מקדמי פתיחת מס' כתובת. כי מאז שמתי אל לבי את אשר חכמים הגידו. כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' ומקרא מלא ראשית חכמה יראת ה'. לזאת טרם הואלתי לדבר בחדושי ההלכות פתחתי אני לדודי דברי מוסר שמורות וערוכות. בדברי הגדות לבבות מושכות. כמבואר שם באריכות. וידעתיו בשם פתחא זעירא ויותר מהמה במס' זו אשר היא מעין קדושת כנסת ישראל ואחדות שמו יתברך ומעלות התורה ולומדי'. הדר יקרה וכל מחמודי'. ורב טוב הצפון לידידי'. ויבואר בו אופני למודי'. וגם מוסר השכל. לאשר חננו ה' כי יש לו כל. אשר דבריו במשפט יכלכל כאמור יגיע כפיך כי תאכל. ואל יפנה אל רהבים. ושטי כזבים הליכות שבבים. ויקבע עתים לאילת אהבים. ויצו ה' הברכה כטל וכרביבים. כאמור הטיבה ה' לטובים

האל חסדו עלי גבר. ישים בפי דבר. אותו אשמור לדבר

מי ימלל ומי ישמיע תהלת ה' על כל אשר גמלנו והפליא חסדו ורב טובו עלינו ורוממנו מכל לשון לחסות תחת כנפיו ולדבקה בו כאמור ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו' והאמירנו להיות לו לעם סגולה לשם ולתפארת ומרוב אהבתו וידידתו ערבו עלינו דברי דודים חכו ממתקים כאומר פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי. ויותר מהמה חבה יתירה נודעת לנו לקדש אותנו קדושת עולמים בחופה וקדושין כאמור וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' וכתיב והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי ואומר הנה אנכי בעלתי בכם וע"ז תקנו לומר בברכת אירוסין לקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין: (א) אמנם בענין החופה וקדושין נחלקו המפרשים י"א שהקדושין היו במה שהוציאנו מכור הברזל ברכוש גדול כאמור תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף דהיינו ביזת מצרים וביזת הים כפירש"י וכאשר אמר הש"י בתחילת הגלות כבודו יתברך למרע"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וי"א שהקדושין היו בלוחות הברית במעמד הר סיני כמ"ש חז"ל בלשון הכתוב בלוחות ראשונות אשר שברת יישר כחך ששברת שעשאן כפנוי' ונראה ששניהם אמת דהא ק' טובא במ"ש שעשאן כפנוי' דממ"נ אם קבלת משה הלוחות מש"י הי' בתורת שליח קבלה א"כ כבר נתקדשו בשעת קבלת הלוחות ואין ביטול הקדושין בשבירה כיון שכבר נתקדשו ואם הי' משה שליח הולכה מש"י א"כ הרי הי' הזנות קודם הקדושין אפי' אם לא ישתברו כיון שעדיין לא מסרם לישראל אלא העיקר הוא שהיו הקדושין בביזת מצרים ובביזת הים אלא שהי' הקדושין בתנאי ע"מ לקבל את התורה כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וגו' א"כ בשבירת הלוחות שלא נתקיים התנאי בטלו הקדושין למפרע וצריך לקדשם בלוחות שניות נמצא שע"י שבירת הלוחות הי' הזנות קודם הקדושין ובזה אמרתי לפרש מ"ש הש"י בפ' שמות כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וגו' ויש לפרש חיבור הדברים כי מרע"ה הי' סבר שא"א להוציא את ישראל מכור הברזל שהיו שקועים מאוד בארץ מצרים במ"ט שערי טומאה אם לא ע"י הש"י בכבודו ועצמו ולא ע"י שליח וגם ישראל לא יאמינו בזה. וע"ז השיב לו הש"י כי אהי' עמך ותוכל להוציאן והאות ע"ז בהוציאך וגו' דהיינו שיהי' ע"ת שיקבלו את התור' וקי"ל בכל דבר שא"א לקיים ע"י שליח התנאי בטל ומעש' קיים וע"כ שיוכל לעשות יציאת מצרים ע"י שליח ומטעם זה לא הוצרך לכפול את התנאי ולהקדים הן ללאו ושאר דיני תנאי משום דקי"ל בכל דבר הנעשה ע"י שליח א"צ לדיני תנאי: (ב) ובזה כתבנו בחידושי תורה