המקנה נח

דאי לא הוי כתיב ולאמתך תעשה כן הוי ממעטינן אמה מהעניק תעניק לו ולא לה כדמשמע לעיל גבי רציעה דיותר יש למעט אמה דנפקא מהיקשא ולא למעט מוכר עצמו דאתי' מג"ש משום דג"ש עדיפא מהיקשא אבל לר"א דס"ל לו ולא לב"ח והיינו דס"ל דיותר סברא למעט ב"ח מדנמעט מוכר עצמו דאיכא ג"ש דש"ש וה"ה בהיקשא דעברי לעברי' קשה דל"ל ולאמתך תעשה כן דממילא נמעט ב"ח ולא אמה כיון דאיכא היקשא ונראה דאיצטרך ולאמתך דלא נימא כיון דכתיב ואל ירע בעיניך וגו' כי משנ' ש"ש עבדך והיינו דפירש"י ז"ל לעיל בד"ה להרצאו' אדון וכו' דקאי על הענקה ואמרי' לקמן כי משנה ש"ש עבדך היינו בין ביום ובין בלילה א"כ ה"א כיון דבאמה לא שייך האי טעמא לא יתחייב בהענקה ונראה דהיינו טעמא דאיצטרך לת"ק לו למעט מוכר עצמו ולא ילפינן מדלא שיי' טעמא דמשנה ש"ש עבדך בין ביום ובין בלילה דהא ס"ל לת"ק דמוכר עצמו דאין רבו מוסר לו ש"כ אלא כיון דכתיב ואף לאמתך תעשה כן ע"כ אפי' במקום דלא שיי' האי טעמא דכי עבדך אפ"ה חייב בהענקה משום הכי איצטרך קרא למעט מוכר עצמו כמ"ש לעיל ועיין מה שכתבתי לקמן דף י"ז ע"א בתוספות ד"ה אמה עבריה וכו'. ודו"ק

גמ' ואי ס"ד נילוף ש"ש. לכאורה קשה הא אפי' אי לא יליף ש"ש אכתי קשה ל"ל קרא נילוף ק"ו ממוכ' עצמו דאינו יוצא בשש ויוצא ביובל מכרוהו ב"ד שיוצא בשש אינו דין שיוצא ביובל ואפי' לפמ"ש המהרש"א ז"ל לקמן בשמעתין בתוספ' ד"ה אמר קרא יגאלנו וכו' דמאן דלא יליף ש"ש וס"ל דבמוכ' עצמו ילפינן קנין כסף מוכי תשיג ילפינן נמי מוכי תשיג דמוכ' עצמו יוצא במיתות האדון איכא למיפרך מה למוכ' עצמו שכן יוצא במיתות אדון ז"א דאכתי איכא למילף אמה עבריה שתצא ביובל דהא היא נמי יוצאת במיתות האדון והדר נילוף בהיקשא דעברי לעברי' דמכרוהו ב"ד נמי יוצא ביובל כמו שכתבו תוספות לקמן בד"ה אמר קרא:

מיהו בזה יש ליישב כיון דאיכא למימר נמי ק"ו איפכא דמו"ע נמי יוצא בשש מה מכרוהו ב"ד שאינו יוצא ביובל יוצא בשש מוכר עצמו שיוצא ביובל אינו דין שיצא בשש וקיי"ל דכל היכא דאיכא למילף ק"ו להכי ולהכי אמרינן כל חד וחד תיקום אדוכתי' ואפי' לפמ"ש התוס' לקמן ע"ב בד"ה אמר קרא יגאלנו וכו' והר"י תירץ והכי פירושא ומה שאינו נגאל באלה פי' דלא כתיב קרא בהדי' וכו'. א"כ ה"נ נילוף דמכרוהו ב"ד יוצא ביובל מק"ו דמוכר עצמו דלא כתיב בהדי' שיוצא בשש מ"מ י"ל דמהאי טעמא גופא איצטרך למיכתב יובל במכרוהו ב"ד דאי לא הוי כתב בהדי' הוי ילפינן נמי איפכא דמוכר עצמו יוצא נמי בשש ואפילו לפמ"ש תוס' בחולין דף ק"ג ע"ב ד"ה ותהא פרה וכו' דלא אמרינן בכה"ג כל חד וחד תיקום אדוכתי' וצריך מיעוטא בכל חד מ"מ י"ל משום דאמרינן לקמן דף י"ז ע"ב ועבדך שש שנים לך ולא ליורש אתה אומר לך ולא ליורש או אינו אלא לך ולא לבן כשהוא אומר שש שנים יעבוד הרי לבן אמור הא מה אני מקיים ועבדך שש שנים לך ולא ליורש ואמרינן גמי לעיל דתרי ועבדך כתיב חד ליורש וחד למעט מוכר עצמו דאינו יוצא בשש ולמאן דלא יליף ש"ש ע"כ אמרינן דחד ועבדך למעט יורש וחד להרצאות האדון נמצא אי לא הוי כתיב יובל בהדי' במכרוהו ב"ד ה"א דע"ע אינו עובד את הבן דנילוף מהיקשא דעברי לעברי' דאינה עובדת את הבן כדאיתא לקמן שם וקרא דשש שנים יעבוד היינו לרבות שלא יצא ביובל דלא נילוף ק"ו ממוכר עצמו ולא תקשה דל"ל קרא דועבדך למעט יורש דהא ילפינן מהיקשא דעברי לעברי' דאפי' את הבן אינו עובד י"ל דבאמת הוי אמרינן דועבדך לאו למעוטי יורש אלא למעט מוכר עצמו דאינו יוצא בשש דלא נילוף מק"ו ממכרוהו ב"ד שאינו יוצא ביובל. אך הא קשה לי למאי דמשני דילפינן ש"ש אלא דה"א משום דעביד איסורא הא לפי מ"ש תוס' לעיל דף ד' ע"ב בד"ה מה ליבמה וכו' דמידי דתלי' בסברא ואין המעלה מפורש בקרא יש להכניס אותו בק"ו וכ"כ מהרש"א בשמעתין לקמן א"כ ה"נ נכנס כ"ז בק"ו מה מוכר עצמו אע"ג דלא עביד איסורא אפ"ה אינו יוצא בשש כדס"ל לרבנן לעיל מקרא דועבדך ואפ"ה יוצא ביובל כ"ש מכרוהו ב"ד וא"כ צ"ל כן במה שהקשו תוס' לקמן ע"ב בד"ה א"ק וכו' בשם הר"ם דנילוף מכרוהו ב"ד בק"ו מנמכר לנכרי שיגאל באלה ואע"ג דאיכא למיפרך שכן עביד איסורא משא"כ בנמכר לנכרי דלא מקרי עביד איסורא כדמוכח מדבריהם בד"ה אמאי קאמר וכו' ע"כ צ"ל דס"ל דזה לא הוי פירכא משום דנכנס כ"ז מק"ו א"כ ה"נ נימא הכי וע"ז לא שייך שני תירוצים הנ"ל שכתבנו בסברת המקשה דהא ליכא למילף ק"ו איפכא דהא אי ילפינן ש"ש ע"כ ממעטי חכמים דמוכר עצמו אינו יוצא בשש מועבדך וגם אין לומר דשש שנים יעבוד למעט שאינו יוצא ביובל דא"כ ממיל' אינו עובד את הבן מהיקש' דאמה עברי' ותקשה למה לי קרא דועבדך למעט יורשי' וא"ל דאיצטרך ועבדך למעט מוכר עצמו דאינו יוצא בשש דאי ילפינן ש"ש ע"כ הני תרי ועבדך חד למוכ' עצמו וחד ליורש ולית ליה סברא דקרא אתי' להרצאות האדון דאל"כ מנא ליה באמת למעט מוכר עצמו דאינו יוצא בשש מג"ש דש"ש ודוחק לומר דראב"י ס"ל כר"א דמוכר עצמו יוצא בשש דאם כן תקשה הלכת' אהילכתא דקיי"ל הלכה כראב"י כדאית' ביבמות דף ל"ז ע"א. ונראה ליישב דלעולם הוי אמרינן דשש שנים יעבוד אתי' למעט שאינו יוצא ביובל וקרא דועבדך למעוטי יורש ולא תקשה דנילוף מהיקשא דעברי לעברי' די"ל דכי היכא דלא ילפינן בג"ש דש"ש משום דעביד איסורא ה"נ לא מצי למילף מהיקש' דעברי לעבריה ויוצא במיתות האדון לכך צריך מיעוטא דועבדך ולא ליורש. מיהו צ"ע בזה דאף על גב דגבי ג"ש אמרינן דלא הוי מצי למילף מוכר עצמו משום דעביד איסור' היינו משום די"ל דג"ש אינה מופנה מב' צדדין דקיי"ל דלמידי' ומשיבין אבל על ההיקש קיי"ל דאין משיבין על ההיקש. וכן מוכח מדבריהם דלקמן ע"ב בד"ה אמר קרא וכו' שכתבו ומ"מ קשה וכו'. והדר נילוף ע"ע הנמכר לישראל מהיקשא דעברי לעברי' וכו' הרי דס"ל דלא שייך הך פירכא דעביד איסורא גבי היקשא דעברי לעברי'. ודוחק לומר דכיון דגלי קרא גבי יובל אף דעביד איסורא תו לא פרכינן ליה בהיקשא דעברי לעברי' ומיהו ע"כ אין לדמות הך פירכא דהכא להא דאמר בעלמ' למידין ומשיבין דהתם פרכינן אפי' מעלה הכתובה בתורה כמ"ש התוספות לעיל בד"ה ואידך לג"ש הוא דאתא וכו' מה למצורע שכן טעון עץ ארז והכא וודאי לא פרכינן מעלה הכתובה בתורה כמ"ש המהרש"א ז"ל בד"ה אמר קרא וכו'. וכן מוכח ממה שכתבו הת"י דאי לא הוי כתיב יובל במוכר עצמו לא הוי ילפינן ממכרוהו ב"ד שכן נמכר בע"כ ולא כתבו דאיכ' למיפרך שכן יוצא בשש אלא דבעינן דווקא למיפרך מידי דתלי' בסברא ובהא לא מצינו חילוק בין גזירה שוה להיקשא ואפשר דהתוספות לקמן ד"ה אמר קרא שכתבו דנילוף מהיקשא דעברי לעבריה ס"ל דלא הוצרך הש"ס לעיל להך סברא דעביד איסורא אלא למאן דיליף ש"ש אבל למאן דלא יליף ש"ש ל"ל הך סברא וכיון דכל דבריהם שם אליבא דמאן דלא יליף ש"ש שפיר כתבו דאיכא למילף עברי מעברי' ועיין מ"ש לקמן בזה. ואין להקשות הא דקאמר לקמן ואי אשמעינן נרצע הו"א משום דעביד ליה שש וכו' ולא קאמר דאי לא כתיב יובל במכרוהו ב"ד הו"א דשש שנים יעבוד מרבה שלא יצא ביובל וכנ"ל זה אינו דהא ע"כ צ"ל דגם נרצע מיקרי עביד איסורא דאל"כ הול"ל כפשטא דהוא מכרוהו ב"ד דעביד איסורא א"כ לא הוי מצי לשנויי דה"א דשש שנים יעבוד מרבה שלא תצא ביובל דא"כ למה לי ועבדך שש שנים ואין לו' דאתא לרבויי שאינו עובד את הבן הא נשמע מעברי' ואין לומר משום דעביד איסורא נקנסי' דהא נלמד מנרצע דהוא ג"כ עביד איסורא ויוצא במיתות האדון כדלקמן וצ"ל דנרצע שאני משום דעביד ליה שש ודו"ק היטב

בתוס' ישנים והובא במהרש"א ז"ל ואי לא כתיב במוכר עצמו הו"א איפכא דשאני מכרוהו ב"ד דנמכר בע"כ עכ"ל והקשה עליהם דהאיך יליף לעיל קניות כסף במוכר עצמו בג"ש דש"ש ממכרוהו ב"ד הוי איכא למיפרך מה למכרוהו ב"ד שכן נמכר בע"כ ותי' דבתר דגלי קרא לענין יובל דלא פרכינן ליה שפיר ילפינן כולה מלתא כמ"ש תוס' לקמן ע"ש והוא דוחק דנימא כיון דגלי לענין יציאות העבד ה"ה לענין קניותו ויותר נראה דהא דקאמר לעיל יליף ש"ש היינו מנמכר לנכרי דלא שייך למפרך שכן נמכר בע"כ ואע"ג דאיכא למיפרך שכן כל קננייה בכסף הא וודאי לאו פירכא היא דאינו מעל' מצד הסברא אלא מעלה הכתובה בתורה שמצינו בו קנין כסף במטלטלין וכבר כתבנו דמוכח מדבריהם דהכא ומסוגי' דלקמן דלא שיי' למיפרך ממעלה הכתובה דלא תלי' בסברא ואין להקשות דגם הכא קשה דל"ל במוכר עצמו שיוצא ביובל נילוף ש"ש מנמכר לנכרי זה אינו דאיכא למיפרך דנמכר לנכרי שאני שלא יטמע בין הנכרים כמ"ש תוספות לקמן ע"ב בד"ה אמאי קאמר וכו' משא"כ לענין קני' דלא שייך זה ומ"ש התוספות דהך מלתא כדי שלא יטמע אינה כתובה ואין לסתור מהך סברא נראה פי' דבריהם דעיקר כוונתם דליכ' למיפרך כדי שלא יטמע כיון דגלי לענין יובל כמ"ש תוספות לענין מעלה דלא עביד איסורא אלא דאי הוי הך מעלה שלא יטמע כתובה בתורה לא שייך ביה כיון דגלי גלי דאין לסתור סבר' הכתובה בתורה ומהאי טעמא כתבו תוספות לעיל דאין מכניסין בק"ו אלא פרכא דהיא מצד הסבר' דמחמת ק"ו נסתר הסבר' אבל דבר הכתוב א"א לסתור לכך אי הוי מעלה שלא יטמע כתובה כיון דהוי נמי מצד הסבר' לא שייך לומר כיון דגלי גלי וכיון דהוא מצד הסבר' הוי פרכינן ליה לגבי ג"ש דש"ש לכך כתבו תוספות דאינה כתובה. ושפיר איכא למימר כיון דגלי גלי. ובזה נראה לפענ"ד דאתי שפי' הא דקאמר הש"ס לעיל דטעמא דחכמי' דר"א דלא ילפי' ש"ש דמוכר עצמו אינו יוצא בשש משום דכתיב ועבדך ולא אמר דאיכא למיפרך שכן נמכר בע"כ אלא דהכא לענין יציאות העבד שפיר אמרינן כיון דגלי לענין יובל גלי כמ"ש מהרש"א ז"ל כן נראה לענ"ד נכון ודו"ק

מיהו בעיקר קושי' הת"י דנילוף מוכר עצמו ממכרוהו ב"ד י"ל משום דהא דמשני הש"ס דאיצטרך יובל במכרוהו ב"ד משום דס"ד הואיל ועביד איסור' נקנסי' לאו כללא הוא דאדרבה לפעמים הא טובתו שלא יצא ביובל דהא אמרי' לקמן דף י"ח גניבו חמש אמות ושוה אלף אינו נמכר כלל. וכיון דמסתמא מכירתו לפי שנים נמצא דאם פגע היובל